פרשתנו1 מפרטת את דיני השומרים (‘ארבעה שומרים’ – שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל), ומידת אחריותם לפיקדון שהופקד בידם.

ידוע, שמאחורי הרובד הגלוי של דברי התורה מסתתרים רעיונות רוחניים פנימיים ועמוקים. גם סוגיית ה’שומרים’ מתפרשת בתורת החסידות באופן מעמיק יותר, תוך הדגשת המשמעות הרוחנית של הדברים, המתווה ליהודי את דרכו בעבודת-ה’.

הנשמה כפיקדון

כל יהודי הוא שומר. הוא מחזיק בפיקדון שהפקיד בידו הקב”ה. נשמתו של כל יהודי היא “חלק א-לוה ממעל ממש”2 – חלק מהקב”ה, כביכול, שהופקד למשמרת בתוך גופו של היהודי.3

תפקידו של יהודי – לשמור כראוי פיקדון זה, והוא אינו יכול להסתפק בשמירה בלבד. הפיקדון הנשמתי דורש ‘טיפול’ מתמיד – לבד מהצורך לשמור על הנשמה לבל תיפגם על-ידי העולם הגשמי והחומרי, חייב השומר להשיג את המטרה שלשמה ירדה הנשמה – “ירידה זו היא צורך עלייה”.4 על השומר לעסוק בקיום התורה ומצוותיה, כדי להעלות את הנשמה למדרגה גבוהה יותר.

חובת השמירה מקבלת תוקף מיוחד בשבועה שמשביעים את הנשמה קודם ירידתה לעולם, כמאמר חז”ל5, שמשביעים את הנשמה: “תהי צדיק ואל תהי רשע”.

סוגים ביצר-הרע

מה קורה אם השומר לא שמר כראוי על הפיקדון שברשותו? אומרת פרשתנו6: “על כל דבר פשע, על שור, על חמור, על שה, על שלמה, על כל אבידה… ישלם שניים לרעהו”.

מסבירה תורת החסידות: “על כל דבר פשע” – יש מצב שהיהודי פושע בפיקדון שהופקד בידו. וכיצד הוא מגיע למצב זה? כהמשך הפסוק: “על שור, על חמור, על שה, על שלמה”. ומפרשת החסידות: רמז יש כאן לסוגים שונים בנפשו הבהמית של האדם.

‘שור’ – תכונתו היא ‘שור נגח’, תקיפות ואי-התחשבות. ‘חמור’ – עליו אמרו, שגם בתקופת תמוז קר לו. זו האדישות, שגם כשמאיר האור האלוקי הגדול ביותר, הוא נשאר בקרירותו ובאדישותו. ‘שה’ – “שה פזורה ישראל”7, העדר תוקף עצמי, הנטייה ללכת לאיבוד אחרי העמים שמסביב ולנהוג כמעשיהם. ‘שלמה’ – היא בגד, שעליו נאמר8: “ובגד בוגדים בגדו”, זו הבגידה בה’. אלה ארבעה סוגים של יצר-הרע שגורמים ליהודי למעול בפיקדון שבידו.

לשלם כפל

וכיצד מתקנים מצב כזה? אומרת התורה: “ישלם שניים לרעהו”. הדרך לשוב בתשובה ולתקן את הדברים שנפגמו, היא על-ידי ‘תשלומי-כפל’. כמאמר חז”ל9: “היה רגיל לקרות דף אחד – יקרא שני דפים”. יש להכפיל את לימוד התורה וקיום המצוות, כחבל שנקרע, שבמקום הקשר הוא כפול בעוביו.

כשיהודי מכפיל את לימוד התורה וקיום המצוות, משלם הקב”ה מידה כנגד מידה, ומביא לידי כך שגם הזדונות ייהפכו לזכויות ושגם הנפש הבהמית תסייע לעבודת-ה’ – שהתכונות השליליות שנמנו לעיל ייהפכו לתכונות חיוביות בעבודת-ה’.

(מאת הרבי מליובאוויטש)