zohar
גליון “יתרו” (גליון 17 שנת תשע”ד, יז’ שבט תשע”ד 18/ינואר/2014)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “יתרו” – על הזמנה למפגש
הִסְתַּכַּלְתִּי לְאָחוֹר
עִיֵי חָרָבוֹת
מִשְּׂמָאלִי וּמִימִינִי
הַכֹּל עוֹלָה בְּלֶהָבוֹת
לְעֵינֵי נִגְלָה שְׁבִיל מִתְפַּתֵּל
בְּלִבּוֹ עָנָן מְכוּסֶהּ בַּעֲרָפֶל…
כִּי שָׂמָה הָאֱלֹקִים…
במילים אלה, מתאר האמן והיוצר שולי רנד בשירו “ערפל” (מילים ולחן), את מסעו האישי בחיפושו אחר אלוקיו. מסע הדוחף אותו ל”עלות אל ההר” ו”לחפש” אחריו בתוך ה”לא נודע” המכוסה בערפל.
שורות אלה העוסקות בהר המכוסה באש עשן וערפל, מזכירות ולא במקרה, את מעמד מתן תורה בהר סיני, בו עוסקת פרשתנו – פרשת יתרו. מעמד בו משה עולה אל האלוקים, המתגלה על הר סיני בענן כבד, אש ועשן.
עַם העבדים שזכה לצאת לחירות, מגיע אל הר סיני למפגש עם הקב”ה. מפגש שכל כולו חידוש והמשך הברית שכרת הקב”ה עם אברהם אבינו אבי האומה – לזרעו, לדורותיהם. מפגש של קבלת התורה – האידיאלים האלוקיים, שלאורם העולם והעם צריכים להתקיים.
עיקרו של מעמד הר סיני הוא דווקא בהתגלות ובמפגש ישיר של הקב”ה, עם עַם ישראל כולו.
ומהי המצווה הראשונה בעשרת הדברות?
אָנֹכִי (אני הוא) ה’ אֱלוֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות כ, ב).
בציווי זה, יש כמה אמירות חשובות:
• זה אינו פתיח של הכרות, בבחינת: נעים להכיר, אני ה’… , אלא מצוות עשה.
• מצווה שמשמעותה: תתבונן, תלמד, תדע וְתַפְנִים ש”אָנֹכִי ה’ אֱלוֹהֶיךָ…”.
• “אָנֹכִי” לא רק האלוקים הבורא והיוצר של העולם כולו, אבל גם אֱלוֹהֶיךָ – האלוקים הפרטי שלך. של הכלל ושל הפרט, של העם ושל האדם.
• ההכרות שלנו עם הקב”ה היא “אישית”, שהרי הוא זה שגאל אותנו ממצרים, מבית עבדים.
• מצווה זו היא היא מצוות האמונה בקב”ה.
הקב”ה לא “הציג” את עצמו כא-ל בורא ויוצר, כא-ל רם ונשא, או כ”שוכן עד”, אלא כא-ל המוכר לנו ברמה האישית. הא-ל ששמע את זעקתנו ותפילתנו וגאל אותנו ממצרים.
לכן אולי ניתן לשמוע כאן הכוונה והזמנה, ליצור את מערכת היחסים האישית שלנו, לא עם האלוקים התיאורטי והפילוסופי, לא עם הא-ל ה”קר” הנובע מן ההוכחות השכליות, אלא עם האלוקים הפרטי שלנו. הסומך נופלים, הרופא חולים והמתיר אסורים… השומע תפילה ומאזין שוועה… והעונה בעת צרה.
עם אלוקים שכזה, בהחלט אפשר וצריך לנסות ליצור את ההרגשה של – אני “שלו” והוא “שלי” כדברי דוד המלך: “ה’ אֱלוֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ” (תהלים ל, יג).
אולם, מתברר כי כדי להגיע לקרבה לקב”ה, לא צריך להיות דווקא כדוד המלך… גם ילד יכול… ממש כאותו ילד בשירו של עוזי חיטמן (מילים ולחן) “רציתי שתדע”, הקורא לריבונו של עולם “אֱלֹקִים שֶׁלִּי”:
אֱלֹקִים שֶׁלִּי, רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע
חֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי בְּלַיְלָה בַּמִּטָּה…
אם כן, הציווי “אָנֹכִי ה’ אֱלוֹהֶיךָ” – הא-ל האישי והפרטי שלך, הוא מעין קריאה ו”הזמנה למפגש” לכל אחד מאיתנו – ליצור מערכת קשרים אישית וקרובה עם אלוקיו.
כיצד ניתן לממש את ה”הזמנה למפגש”?
ומהו הכלי ליצירת מערכת היחסים המיוחדת הזאת?
הכלי המסוגל לכך, הוא שיחה, דיבור ותפילה. בבחינת: “תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (כפוף ומעונה, “עטוף” בצרות…) וְלִפְנֵי ה’ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ (מלשון שיחה ודיבור)” (תהלים קב, א) – יספר את תלאותיו וישיח את מר נפשו…
דוגמה למערכת יחסים שכזאת, הבאה לידי ביטוי בתפילה, בשיחה ישירה ופתוחה, אנו מוצאים בשירו של האמן והיוצר קובי אוז בשירו (מילים ולחן) ” אֱלֹהַי”:
אַתָּה אֵ-ל אֱלֹהַי אַתָּה אֵ-ל אֱלֹהַי…
יֵשׁ לִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים לְסַפֵּר לְךָ
וְאַתָּה הָרֵי הַכֹּל יוֹדֵעַ
יֵשׁ לִי הַרְבֵּה בַּקָּשׁוֹת לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ
אֲבָל אַתָּה הָרֵי חֵפֶץ בְּטוֹבָתִי מִמֵּילָא
אֲנִי נוֹתֵן לְךָ חִיּוּךְ קָטָן
עַל כָּל דָּבָר יָפֶה שֶׁבּוֹ אֲנִי מַבְחִין, מַרְשִׁים אוֹ עָדִין.
וַאֲנִי קְצָת נָבוֹךְ אנ’לא יוֹדֵעַ אֵיךְ לִקְרֹא לְךָ,
אֱלוֹהִים אוֹ אֱלֹקִים.
יֵשׁ לִי הָמוֹן תּוֹדוֹת תּוֹדוֹת תּוֹדוֹת עוֹמְדוֹת בַּתּוֹר מוּל דַּלְתְּךָ
אֲבָל תּוֹדוֹת יוֹצְאוֹת לִי קִיטְשׁ.
יֵשׁ לִי מָלֵא בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹת לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ
לַמְרוֹת שֶׁאֶצְלִי בְּסַךְ הַכֹּל בְּסֵדֶר…
מתברר אם כן, כי מילים פשוטות כמו תּוֹדוֹת, בַּקָּשׁוֹת, ו- דְּבָרִים לְסַפֵּר לְךָ ואפילו חִיּוּךְ קָטָן, הם אלה שיוצרים את מערכת היחסים הקרובה הזאת, המאפשרת לנו לפנות אל מלך העולם בלשון “אתה” – לשון של קרבה ולומר: “ברוך אתה ה’, אלוקינו מלך העולם….”.
הקב”ה אמר וציווה: “אָנֹכִי ה’ אֱלוֹהֶיךָ”, והשאיר בידינו את הכוח והיכולת, לצקת את התוכן והמהות, למערכת היחסים הזאת…
בברכת שבת שלום,
משה רוט
תגובות אחרונות באתר שמים