גליון “בא” (גליון 15 שנת תשע”ד, ג’ טבת תשע”ד 4/ינואר/2014)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “בא” – “לא רציונלי ולא במקרה”
דודו ברק בשירו “צוחק מי שצוחק אחרון” (לחן: קובי אושרת), עוסק באופן הומוריסטי, גם ביציאת מצרים:
…וכשמשה קרא: “שלח נא את עמי כעת”,
פרעה בצחוק חנוק אמר לו: “על גופי המת”,
השיבו לו יחדיו בקול משה ואהרון:
…צוחק מי שצוחק אחרון…
ואכן, יציאת מצרים קרתה בסופו של דבר, “על גופתו” של פרעה והתרסקות ממלכתו.
פרשתנו פרשת “בֹּא” (הקב”ה מצווה את משה – בֹּא אל פרעה ואמור לו ש…), עוסקת במכות מצרים. תהליך זה נועד להראות לפרעה, למצרים ולעולם כולו, כי הקב”ה הוא הא-ל הבורא והיוצר, המנהיג ושולט בטבע כרצונו.
אולם, תהליך זה נועד גם עבור עַם ישראל: “וִידַעְתֶּם (אתם – בני ישראל) כִּי אֲנִי ה’ ” (שמות י, ב).
פרעה טען “…מִי ה’ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה’… ” (שם ה, ב) והקב”ה “הסביר” לו בקורס קצר ומשכנע בן עשרה שיעורים (עשרת המכות), כי הוא – הקב”ה, הוא “בעל הבית” השולט בעולם, הוא ולא אחר…
וקשה, מדוע פרעה שראה וחווה את המפגן המדהים והמרשים של שליטת הקב”ה בטבע ואת התוצאות הקשות והכואבות של המכות על חיי עמו ואת סבלם, לא מוותר ולא משחרר מיד את העם?!
עיון בכתובים מלמד, כי בחמש המכות הראשונות, פרעה התעקש והתנגד לשחרור באופן חופשי – מדעתו ובעצמו. ואילו רק בחמש המכות הבאות, הקב”ה הוסיף עיקשות על עיקשותו והכביד את ליבו, כדי שהוא ימשיך לסרב והמכות ימשיכו “לרוץ”. וזאת, כדי ש”הקורס הראשון באמונה” יהיה ארוך דיו…
והדברים כתובים במפורש בתחילת פרשתנו – פרשת “בא”, כאשר הקב”ה מצווה את משה: “…בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי (כדי שאשים/אבצע את) אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ” (שם ה, א).
הקב”ה אשר נוהג בדרך כלל בהסתר פנים ומסתתר מאחורי ההנהגה הטבעית, בבחינת: “אָכֵן אַתָּה אֵ-ל מִסְתַּתֵּר…” (ישעיהו מה, טו), חרג ממנהגו והחליט להנהיג את גאולת מצרים באופן גלוי, בכוח גדול וביד חזקה, תוך חריגה ניסית מחוקי הטבע.
החריגה היחידאית והמיוחדת הזאת, שאין לה אח ורע בתולדות העולם כולו, מהווה לכולנו ראיה ברורה למציאותו של הקב”ה , כמו גם לכוחותיו ויכולותיו של “בעל הבית” ולשליטתו בטבע.
ולכן, נצטווינו בפרשתנו, להעביר את סיפור יציאת מצרים מדור לדור, כחלק מיסוד האמונה בקב”ה, כמובא בפרשתנו. ומדוע הכבדתי את לב פרעה, שואל הקב”ה ועונה: “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ ” (שם, ב).
במאמרנו זה, ננסה להבין את הפסוק: “כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ”. מהי הכבדת הלב הזאת וכיצד היא באה לידי ביטוי מעשי.
בשנת 2002, קיבל פרופסור דניאל כהנמן פרס נובל על מחקריו (עם פרופ’ טברסקי) בנושאי שיפוט, קבלת החלטות ו”פסיכולוגיה של בחירה”. חוקר ישראלי ידוע נוסף בתחום הזה כיום ובעל שם בינלאומי, הוא פרופ’ דן אריאלי, שספריו ” לא רציונלי ולא במקרה” ו”לא רציונלי אבל לא נורא”, ראו לאחרונה אור בארץ.
מן המחקרים הללו עולה, כי גם בנושאים כלכלייםבהם ניתן לְכַּמֵּת את התועלת והכדאיות, גם כאן, אנו מקבלים את ההחלטות לא על פי התבונה הטהורה והלוגיקה הקרה, אלא לפי נטיות ליבנו.
ישנו מגוון שלם של תופעות ונטיות, הגורם לנו להטות את החלטותינו מן הראש, אל הלב. ונביא רק מעט מהם:
1. הרגש האנושי – הדחפים, הרצונות, ההנאות והמאוויים האישיים (כולל אלה הנמצאים ב-תת המודע שלנו).
2. הטיות שיפוט והחלטה כגון ביטחון עצמי מופרז. לדוגמה – עורך הדין מפריז בסיכויי הצלחתו במשפט ויועץ ההשקעות בטוח שהמלצתו תניב תשואה נאה.
בעבר חשבו, שלפחות בתחום הכלכלה בו הכל ניתן להגדרה כמותית לחישוב ולמדידה, עושה האדם החלטותיו על בסיס תחשיב של רווח והפסד וכדאיות כלכלית “קרה” בלבד. אולם, מתברר כי את ההחלטות עושה לא רק ה’אדם הכלכלי” – החלק הרציונלי שבאדם, אלא גם החלק הפסיכולוגי והאנושי שבו.
כעת נוכל להבין מדוע אנשים נוטים לא למכור מניה למרות שהיא בירידה מזה זמן רב. ומדוע יש לנו נטייה להתייחס לכל דבר הקשור אלינו – לעצמנו, במבט אופטימי – דרך משקפיים ורודות.
נדגים את הטיית החשיבה בעזרת מחקר. הנבדקים התבקשו להעריך את סיכוניו – סיכוייו של אדם לחלות במחלה ממארת ח”ו, או לסבול מצרה זו או אחרת. כאשר האדם העריך את סיכוניו שלו עצמו, הוא נקב בהסתברות אופטימית מאד, בעוד שכאשר הוא העריך את סיכוניו של חברו, הוא נקט בגישה ריאלית. הפער בין ההערכות היה מדהים ולימד על הטיה של הטבעית של האדם לטובת עצמו.
כעת, הבה ננתח את תהליך קבלת ההחלטות של פרעה:
לכאורה, מכות מצרים הן תופעות טבעיות (למעט מכות הדם והחושך שהינן חריגות מאד) וניתן לטעון באופן הגיוני, כי המכות הינן רצף מקרי של תופעות טבע ולכאורה, לא מכות ניסיות ופלאיות מידו של הקב”ה.
אולם, במבט מעמיק ניתן לראות, כי למרות ה-פַּן הטבעי לכאורה, יש במכות מצרים רובד פלאי המעיד על אלוקיות המכות. הפלא במכות והחריגה הניסית מן הטבע, באים לידי ביטוי וניכרים בארבעה דברים:
א) שבאו המכות וסרו על פי דיבורם ומעשיהם של משה ואהרון.
ב) שבאו עשר מכות רצופות בזו אחר זו.
ג) שבאו המכות בעוצמה שאין כדוגמתה בטבע. כמו שאומר הכתוב על הברד והארבה: “לא היה כמהו במצרים” (‘שמות’ ט, יח).
ד) שהיתה אפליה של בני ישראל לטובה – שהם לא לקו. היסוד הפלאי של האפליה, ניכר במשנה תוקף במכה העשירית. כאשר רק בכורות מצרים מתו ושאר המצרים (וכמובן גם עם ישראל והבכורות שלהם) לא נפגעו (‘דעת מקרא’ לסיכום פרשת ‘בא’).
פרעה שטען “לִי יְאֹרִי (אני בראתי את היאור) וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (וגם בראתי את עצמי)” (יחזקאל כט, ג), פרעה שסירב להכיר בקב”ה באומרו “…מִי ה’ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ…”, התעלם מן המציאות ומן העובדות והמשיך לנסות לא לראות את הקב”ה ואת נפלאותיו ונתלה בכך שהמכות היו בדרך הטבע, כדרכו של עולם.
והנה, כאשר פרעה “כמעט” השתכנע והיה מוכן לשחרר את בני ישראל, בא הקב”ה ומכביד את ליבו ומוסיף לו כבדות מחשבתית וטיפשות שכלית (על פי מדרש שכל טוב, שמות י, כ) והוא ממשיך להתמיד בסירובו…
אולי ניתן לומר לאור דברינו, שביאור הדברים כך הוא: הקב”ה הכביד את ליבו של פרעה – נתן לנטיות הלב של פרעה מקום גדול יותר מעל ומעבר למקומו של המוח (השכל וההגיון) בשלב עשיית ההחלטה והשליט את ליבו על שכלו.
הכביד את ליבו – נתן לנטיות הלב של פרעה, משקל גדול יותר.
נטיות ליבו של פרעה, שרצה להישאר מלך וסירב להיכנע ולהיות מנוצח, גברו על שכלו – על החלק הרציונלי שבו (בגזרתו של הקב”ה). משום כך עשה פרעה החלטות לא רציונליות והמשיך לסרב לשחרר את עם ישראל למרות המכות הקשות והסבל הרב שלו ושל עמו.
החידוש הגדול הוא, שהביטוי “לא רציונלי ולא במקרה” מבטא לא רק את תהליך עשיית ההחלטות של פרעה, אלא גם את אופן עשיית ההחלטות של כל אחד מאיתנו, בחיי היום-יום.
אצל פרעה זה היה חריג ובגזירה אלוקית, אבל אצלנו זה קורה ב”קטן” ובכל יום, מתוך בחירה חופשית, כאשר אנו ממשיכים לעשן, לאכול דברים לא בריאים, להשתולל על הכביש, לנהוג אחרי כוסית אחת או יותר ועוד… וזו רק רשימה חלקית.
לא תמיד אנו עושים את מה שטוב, נכון, ראוי והגיוני לעשות, כי ליבנו מטה אותנו ומושך אותנו.
כדי להתמודד עם הטיות אלה, עלינו להיות מודעים אליהן ובמקרה הצורך להתייעץ עם חבר או ידיד, שיוכל להתבונן על הדברים כמשקיף מן הצד באופן אובייקטיבי ולסייע לנו באופן חף מן ההטיות הללו, לעשות החלטה טובה יותר, תוך השלטת המוח, על הלב…
בשולי הדברים נעיר, כי ב”לב” – בחלק הרגשי שלנו, נמצאות לא רק ההטיות והנטיות, אלא גם “חכמת הלב” – התבונה, הרגישות, האינטואיציה ועוד, שככל הנראה לא באו לידי ביטוי בהתנהגותו הדורסנית של פרעה.
והנה, תוך כדי עיסוק בהכבדת הלב של פרעה, למדנו משהו על תהליך קבלת ההחלטות ה”רציונלי” שלנו…
בברכת שבת שלום,
משה רוט
תגובות אחרונות באתר שמים