גליון “וירא” (גליון 4 שנת תשע”ד, טו’ חשוון תשע”ד , 19/אוקטובר/2013)



ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “וירא” – “הוא אבינו”

בתפילות הימים הנוראים, התוודענו שוב למערכת היחסים העמוקה והמגוונת, שיש לנו עם ריבונו של עולם.



כִּי אָנוּ עַמֶּךָ וְאַתָּה אֱלוֹהֵינוּ – אבל אתה גם אבא שלנו, כי…

אָנוּ בָנֶיךָ וְאַתָּה אָבִינוּ – מערכת יחסים הורית שיש בה כבוד, אהבה וציות.

אָנוּ עֲבָדֶיךָ וְאַתָּה אֲדוֹנֵנוּ – אבל אתה גם “בן הזוג” שלנו, כי…

אָנוּ רַעְיָתֶךָ וְאַתָּה דוֹדֵנוּ – מערכת יחסים קרובה שיש בה אהבה ונאמנות, השקעה ושותפות.



אלוקים שהוא לנו גם מעסיק תובעני (אדון ומלך…) וגם ואבא אוהב. א-ל שיש לנו איתו גם מערכת יחסים זוגית ומשותפת ובצידה, גם מערכת הורית התובעת סמכות וציות.
כל דימוי שכזה, מציג פַּן אחר, בעל גוון ייחודי ועומק נוסף, למערכת היחסים הזאת.



מהי המשמעות של הקריאה “וְאַתָּה אָבִינוּ”?



אַבָּא! מילה עמוקה, שיש בה הרבה משמעות ותוכן. מילה המבטאת חיבוק חם של אהבה ובטחון אישי, של בטחון כלכלי (“אבא הלך לעבודה…), של נתינה אישית ללא גבול וגם ובעיקר, דמות לחיקוי ולהזדהות.



כן, כי לכל אחד ואחד מאיתנו, ‘אבא’ הוא הדמות איתה אנו מזדהים ואותה אנו מנסים לחקות, כי הרי: “וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הַטּוֹב מִכֻּלָּם, וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הֲכִי בְּעוֹלָם”, כמילותיו של שיר הילדים הידוע “אבא שלי” (מילים: תלמה אליגון רוז, לחן: נמרוד טנא):



לְאַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ סֻלָּם

מַגִּיעַ כִּמְעַט עַד שָׁמַיִם

וְאַבָּא שֶׁלִּי כֹּה רָעֵב

אוֹכֵל אֲרוּחָה פָעָמַיִם

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הַטּוֹב מִכֻּלָּם

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הֲכִי בְּעוֹלָם

וְרַק בִּגְלָלִי הוּא הָאַבָּא שֶׁלִּי

כִּי הִבְטִיחַ הוּא לִי

שֶׁהוּא רַק שֶׁלִּי…

האם גם במערכת היחסים שלנו עם הקב”ה, קיים ההיבט של ההזדהות והחיקוי?

“וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו (של הקב”ה)” (דברים כח, ט), מצווה אותנו התורה. קח את הקב”ה כמודל להזדהות ולחיקוי. פעל כמותו ולך בדרכיו ובמידותיו.

מתברר אם כן, שהאמירה “הוא אבינו” (מתוך “קדושה” של מוסף) איננה אמירה מליצית, אלא ציווי מעשי מפורש וברור.

הבה נתבונן בהנהגותיו של הקב”ה ונחפש גישה ומעשים שאיתם נוכל להזדהות ואף לבצע בפועל…


מוטיב (רעיון) החסד, הינו נושא עיקרי בהתנהגותו של הקב”ה, ביחסו לברואיו.

נתחיל את העיון בנושא, בפרשתנו – פרשת “וירא”. פרשתנו פותחת בפסוק: “וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא (אברהם אבינו) יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם” (בראשית יח, א). ובאופן מוזר וחריג משהו, התורה אינה מספרת לנו מה מטרת ה”ביקור”.



מאחר ובפרק הקודם אברהם עבר את ברית המילה – ניתוח לא פשוט לאדם בן 99, מגיע כעת הקב”ה כדי לערוך לו ביקור חולים ולבקר אותו, ביום השלישי וְהַכָּאוּב ביותר, לאחר ברית המילה. כדברי המדרש: “בשביל (בגלל) שמל אברהם ונצטער (וסבל), נגלה עליו הקדוש ברוך הוא לבקרו” (מדרש “שכל טוב”, שם).



ומכאן נמשיך, להנהגות חסד נוספות של הקב”ה (ראה סוטה יד ע”א):


• הקב”ה הלביש את אדם וחווה הָעֵרוֹמִים, ככתוב: “וַיַּעַשׂ ה’ אֱלוֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם” (בראשית ג, כא )


• הקב”ה זיווג ושידך את אדם וחווה ושימח אותם בחתונתם. כפי שאנו אומרים בשבע הברכות בשעת החתונה: “שָׂמֵחַ תְּשַׂמַּח רעים האהובים (את החתן והכלה), כְּשַׂמֵּחֲךָ יצירך בגן עדן מקדם (כפי ששימחת את אדם בחווה בזמנו)”.


• הקב”ה ניחם את יצחק בשעה שהיה אבל על אברהם אביו, ככתוב: “וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלוֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ…” (בראשית כה, יא).


• הקב”ה האכיל את כל עם ישראל במשך 40 שנה במדבר במאכל (מן) ומשקה (מים מבארה של מרים) ובכך לימד אותנו שגם עלינו לפרנס אביונים.


• הקב”ה קבר את משה רבנו בעצמו, ככתוב: “וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ (הקב”ה את משה) בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (דברים לד, ו).


• היו רחמנים זה לזה, כפי שהקב”ה מרחם עליכם (שבת קלג ע”ב).

בשולי הדברים נעיר, כי למרבה הפלא, התורה אינה מונה כלל את כל מצוות החסד הללו כמצוות נפרדות והן אינן מוזכרות בתורה במפורש. כל המצוות הללו הן תולדה של תפיסת העולם והציווי ללכת בדרכיו של הקב”ה, ככתוב: “וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו” (דברים כח, ט) – הלכה למעשה.



ואכן, ברוך הוא הקב”ה, שלימד אותנו והדגים לנו את דרכיו המתוקנות (על פי כתר יונתן, דברים, לד, ו). וכל שנשאר לנו, זה רק לעשות “חיקוי מפקד”…



כאן המקום לשאול את עצמנו, מדוע הקב”ה נתן לנו את “שיטת” העבודה של התבוננות ולימוד עצמי מ”מודל” להזדהות ולא הסתפק רק במצוות הניתנות על ידי ציווי בלבד. התשובה טמונה בדבריו של רבי יוחנן:



אלמלא לא נתנה תורה, היינו למדים צניעות מחתול (שמכסה צואתו) וגזל מנמלה (שאינה לוקחת גרגיר חיטה מנמלה אחרת) ועריות מיונה (שבני הזוג נאמנים זה לזה), (עירובין ק, ע”ב).



לו לא היתה ניתנת התורה לעולם, אזי השכל הישר היה מחייב אותנו להגדיר התנהגות נורמטיבית – חברתית ראויה ונאותה. או אז היינו מחפשים מודלים ראויים להזדהות ולומדים מדרכם.



וכך, מוזמן כל אדם במהלך חייו להתבונן סביבותיו ולחפש מודלים להזדהות. והאדם מוזמן ללמוד לא רק מן הקב”ה או מאנשי מעלה, אלא אף מן החי והדומם.



ומעשה במחנך שהעמיד את תלמידיו על שפת מצוק במדבר יהודה בתצפית אל ים המלח ואמר להם. ים המלח, רק מקבל (מים) ולא נותן הלאה… ולכן הוא נקרא בשם “ים המוות”….



אביהו מדינה (מילים ולחן) בשירו “שיר של אבא”, עוסק במורשתו של אבא הזורמת בעורקיו:



כִּי בְּדַמִי זוֹרֵם הַשִּׁיר שֶׁל אַבָּא

אַהֲבַת הֲדַסָּה וְאָדוֹן עוֹלָם

אֶת זֶה הַשִּׁיר עוֹד מְסַלְסֵל גַּם סַבָּא

מִדּוֹר לְדוֹר הָיָה כָּךְ לְעוֹלָם…

התורה כולה, על הנהגותיו ומעשיו של הקב”ה, הם לנו בבחינת “הַשִּׁיר שֶׁל אַבָּא”, שיר האמור לזרום בעורקינו. שיר של חסד ועזרה לזולת, שיר של עשיית הישר והטוב, כפי שראינו בדוגמאות שהבאנו. דוגמאות הקוראות ומזמינות גם אותנו לנהוג בחסד, ברחמים ובעזרה לסביבתנו.

זאת ועוד. השיר הזה, גם מזמין אותנו “לסלסל בו”. להתבונן ולעיין במעשיו של הקב”ה (ושל ברואיו…) ולחפש עוד קווים מנחים, שבילים ו”דרכים” טובים, כדי שנוכל עוד ועוד, ללכת “בִּדְרָכָיו”…

כִּי אָנוּ בָנֶיךָ וְאַתָּה אָבִינוּ

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הַטּוֹב מִכֻּלָּם

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הֲכִי בְּעוֹלָם (ולכן הוא המודל שלי לחיקוי ולהזדהות)


כִּי בְּדַמִי זוֹרֵם הַשִּׁיר שֶׁל אַבָּא…

מִדּוֹר לְדוֹר, הָיָה (ויהיה) כָּךְ לְעוֹלָם…



וזהו – “וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו”

בברכת שבת שלום, משה רוט



לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com


ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.


יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך