גליון “יום כיפור וסוכות” (גליון 46 שנת תשע”ג, י’ תשרי תשע”ד , 14/ספטמבר/2013)
ב”ה
“נקודה טובה” ליום הכיפורים ולחג הסוכות
עם סיום תהליך הבריאה, נתן הקב”ה לאדם ולחווה את ה”מפתחות” של היקום ובירך אותם:
“וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלוֹהִים… פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ (לכבוש ולרדות – לשון שלטון) בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה…” (בראשית א, כח).
האדם קיבל את הכוחות ואת הרשות “לכבוש” את הבריאה, לשלוט בה ולהשתמש ב-חי, בצומח ובדומם לצרכיו. ואכן, האדם המודרני, רתם את היקום כולו לצרכיו (וגם לגחמותיו…) באופן מעורר התפעלות.
על כך אומר דוד המלך: “תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ (הקב”ה נתן לאדם את השלטון בעולם) כֹּל שַׁתָּה (כל העולם נמצא) תַחַת רַגְלָיו” (תהלים ח, ז).
אולם, השלטון המופלא הזה, גורם לחלק מאיתנו להרגיש שכל העולם אכן נמצא תחת רגליהם… ומגיע להם הכל…
מידי שנה ביום הכיפורים, מחליט הקב”ה האם נמשיך להתגורר כאן – בעולם הזה כ”דיירים” וגם, איזה תנאי מחיה ומגורים יהיו לנו. החלטות אלוקיות אלה, מתקבלות לא על פי מדד ה”מְשִׁילוּת” שלנו בעולם המעשה והעסקים, אלא כמה הצלחנו למשול בעצמנו…
יום הכיפורים מזכיר לנו שאנחנו כאן רק “דיירים” ארעיים ולא “בעלי הבית”. וכל הטוב והשפע שבידינו, ניתן לנו מידו הרחבה של הבורא, בתנאי שנהיה ראויים לכך. בתנאי שנלמד למשול בעצמנו ולעשות עבודה רוחנית של “אימון אישי” – קואוצ’ינג. אימון שמטרתו ללמד אותנו לתת מקום גם ל”אחר”. “לכבוש” את עצמנו ואת רצונותינו ולשלוט ברוחנו מתוך סבלנות, ויתור ודחיית סיפוקים…
על כך אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם:
טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם (בעל סבלנות, שאינו כועס) מִגִּבּוֹר (אדם שהינו גיבור רק בגופו), וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ (אדם הכובש את יצרו ומתאפק, עדיף) מִלֹּכֵד עִיר (מאדם שהינו רק גיבור מלחמה) (משלי טז, לב).
ולכן, ניתן אולי לראות את מעמד ה”חתימה” ביום כיפור כחתימה מחדש על חוזה הדיור והשכירות שלנו כאן, גם מתוך הבנה שאנחנו רק “דיירים בשכירות” וגם מתוך ההבנה שישנם בעולם “דיירים” נוספים…
גם בחג הסוכות, המגיע מיד לאחר יום הכיפורים, מזכיר לנו הקב”ה שאנחנו כאן לא “בעלי הבית”. בהגיע חג הסוכות – חג האסיף, כבר מלא ביתו של האדם ברכת ה’ מן הקציר ומן האסיף – חיטה ופירות ועוד. דווקא ברגע זה שבו המחסנים מלאים כל טוב ולאדם יש תחושה של עשירות, והוא יושב “בְּבֵית חֲלוֹמוֹתָיו הַמְּסוּיַד לָבָן”, ו”הַגֶּפֶן תְּטַפֵּס יָשָׁר מִן הַבֻּסְתָּן” (מתוך “בית חלומותי”, מילים ולחן: נעמי שמר). דווקא ברגע זה של “יש לי”, מְצַוָּה אותנו התורה לצאת מבית הקבע שלנו, אל הסוכה הדלה – אל “דירת הארעי”…
השיר “מלאו אסמינו בר” (מילים פנחס לנדר, לחן: דוד זהבי), מתאר מצב בו החקלאי יושב תחת גפנו ותחת תאנתו כשהוא מרוצה מעמלו וגאה בהישגיו. יקביו מלאים יין ואסמיו מלאים תבואה (בר).
מַלְּאוּ אֲסָמֵינוּ בָּר וִיְקַבֵינוּ יַיִן,
בָּתֵּינוּ הוֹמִים, הוֹמִים מִתִּינוֹקוֹת
וּבְהֵמְתֵנוּ פּוֹרָה –
מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה (ארץ מולדת),
וְאֵין, וְאֵין עֲדַיִן?
מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה,
וְאֵין, וְאֵין עֲדַיִן?
“מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה” – ארץ מולדת. האם אנו סיימנו את מלאכתנו, או שמא יש צורך לעשות עוד משהו?!
התשובה לשאלה זו, טמונה בפסוק הבא:
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ … (ויקרא פרק כ, כב).
על פי התורה, נדרש האדם לא רק לעמל הארץ, אלא גם לעבודת הנפש ולחינוך עצמי. אדם שהתנהגותו אינה הגונה וראויה, אינו זכאי לגור בארץ ישראל (ארץ הקודש…) והיא פשוט מקיאה אותו מתוכה (לא עלינו…).
אם כן, התשובה לשאלה: “מָה עוֹד תְּבַקְּשִׁי מֵאִתָּנוּ מְכוֹרָה” היא: שעלינו “לקנות” את זכות המגורים בארץ, בזכות התנהגותנו, כדברי הנביא מיכה:
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה’ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלוֹהֶיךָ” (מיכה ו, ח).
כאמור, העולם הזה בכלל וארץ ישראל בפרט, הם בבחינת דירת עראי – “דירה להשכיר”. דירה שרשאי וזכאי לגור בה, רק מי שמקיים חברה צודקת המושתתת על צדק חברתי, בצד חסד ועזרה לנזקק. וזאת, תוך שמירה על מערכת יחסים ראויה עם בעל הבית – “אֱלוֹהֵי הָאָרֶץ” (מלכים ב יז, כו), הלא הוא ריבונו של עולם…
סיפורה הידוע של לאה גולדברג “דירה להשכיר”, עוסק ביחסים שבין אדם לחברו על רקע פערים תרבותיים, קונפליקטים ודעות קדומות. סיפור שבסיומו בוחרת היונה (סמל השלום), לגור בדירה קצת פחות נוחה רק בזכות השכנים, תוך שהיא מתמקדת בראיית מעלותיהם.
לאחר שהנמלה החרוצה פסלה את חֶבְרָתָהּ של התרנגולת העצלה, הארנבת האימהית סירבה לגור בשכנותה של הקוקיה המפקירה את ילדיה, החזיר הלבן סירב לדור בחברתה של החתולה הכושית והזמיר סירב לדור ליד הסנאית הרעשנית, הגיעה היונה בעלת ה”עין הטובה”, שהצליחה לראות מעלה טובה בכל שכן ושכנה והחליטה בשמחה לגור בחברתם.
אֵשֵׁב וְאֵשֵׁב (איתכם) בְּחֵפֶץ לֵב, כִּי הַשְּׁכֵנִים טוֹבִים בְּעֵינַי:
הַתַּרְנְגֹלֶת – טוֹבַת כַּרְבֹּלֶת,
הַקּוּקִיָּה – יְפֵהפִיָה,
הַחֲתוּלָה – כָּל כָּךְ נְקִיָּה,
וְהַסְנַאִית בַּעֲלַת אֱגוֹזִים, יוֹדַעַת לִחְיוֹת חַיִּים עַלִּיזִים.
רוֹאֶה אֲנִי כִּי נוֹכֵל לִחְיוֹת בְּיַחַד בְּחֶבְרָה טוֹבָה, בְּשָׁלוֹם וּבְנַחַת.
והסיפור מסתיים בשורות הבאות:
שָׁכְרָה הַיּוֹנָה אֶת הַדִּירָה, יוֹם-יוֹם הוֹמָה הִיא בְּחַדְרָהּ.
כָּךְ בְּעֵמֶק יָפֶה בֵּין כְּרָמִים וְשָׂדוֹת,
עוֹמֵד מִגְדָּל בֵּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת.
וּבַמִּגְדָּל גָּרִים עַד הַיּוֹם,שְׁכֵנִים טוֹבִים חַיֵּי-שָׁלוֹם.
כך, לקראת יום הכיפורים – יום הארכת החוזה שלנו כאן בעולם – ב”דירה להשכיר”, הבה נאמן את עצמנו בעבודת הנפש, למידות טובות של “עין טובה”, שכנות טובה ועשיית טוב וחסד, תוך שמירה על צדק חברתי ותוך שמירה על הקוד האתי (המוסרי) של “אֱלוֹהֵי הָאָרֶץ” – “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי”.
וגם אם אין בנו די מעשים טובים, אנחנו עדיין מתפללים ומבקשים: “אָבִינוּ מַלְכֵּינוּ, חֲנֵינוּ (יהי רצון שנמצא חן בעיניך) וַעֲנֵנוּ (ותענה לבקשתנו, למרות ש) כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים. עָשֵה עִמָּנוּ צְדָקָה וַחֶסֶד (כמתנת חנם) וְהוֹשִׁיעֵנוּ”.
ונסיים בברכת גמר חתימה טובה, לנו ולכל בית ישראל.
נפגש שוב אי”ה בגיליון פרשת בראשית תשע”ד, הבאה עלינו לטובה.
כמידי שנה, בנקודת סיום זו, נקודה שהיא גם התחלה חדשה, אשמח לקבל מכם – קוראי, משוב, הארות והערות, מכל סוג שהוא.
בברכת שבת שלום, שנה טובה, גמר חתימה טובה וחג שמח
משה רוט
לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com
ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.
יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך
תגובות אחרונות באתר שמים