גליון “ראה” (גליון 42 שנת תשע”ג, כז’ מנחם-אב תשע”ג , 3/אוגוסט/2013)



ב”ה

“נקודה טובה” לפרשית “ראה” – בסוד “בני בכורי ישראל”

כל ילד בטוח שאבא שלו הוא הכי… הכי… בעולם, כמילותיו של שיר הילדים הידוע “אבא שלי” (מילים: תלמה אליגון רוז, לחן: נמרוד טנא):



לְאַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ סֻלָּם

מַגִּיעַ כִּמְעַט עַד שָׁמַיִם

וְאַבָּא שֶׁלִּי כֹּה רָעֵב

אוֹכֵל אֲרוּחָה פָעָמַיִם

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הַטּוֹב מִכֻּלָּם

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הֲכִי בְּעוֹלָם

וְרַק בִּגְלָלִי הוּא הָאַבָּא שֶׁלִּי

כִּי הִבְטִיחַ הוּא לִי

שֶׁהוּא רַק שֶׁלִּי…

במאמרים קודמים, דימינו את מערכת היחסים שבין העם ואלוקיו למערכת זוגית שבין הרעיה לדודה (כלשון “שיר השירים”) – בין איש לאשתו.



אולם, בפרשת השבוע שלנו פרשת “ראה”, מדמה התורה את מערכת היחסים שבין האדם והעם לאלוקיו, גם למערכת הורית ככתוב : “בָּנִים אַתֶּם לה’ אֱלוֹהֵיכֶם…” (דברים יד, א) וכן בפסוק: “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”: שמות ד, כב).



על הפנים הרבות, הרבגוניות והמיוחדות של מערכת יחסים זו, אנו יכולים ללמוד מן המדרש הבא:



הוא (הקב”ה) לי לאלוהים ואני לו לאומה… הוא לי לאב ואני לו לבן… הוא לי לרועה…ואני לו לצאן… הוא לי לשומר, ואני לו לְכֶרֶם… (שיר השירים רבה, פרשה ב).



על יסוד מדרש זה, נכתב הפיוט הבא, הנאמר בתפילות יום כיפור בקהילות רבות:



כִּי אָנוּ עַמֶּךָ וְאַתָּה אֱלוֹהֵינוּ – אבל אתה גם אבא שלנו, כי…

אָנוּ בָנֶיךָ וְאַתָּה אָבִינוּ – מערכת יחסים הורית שיש בה כבוד, אהבה וציות.

אָנוּ עֲבָדֶיךָ וְאַתָּה אֲדוֹנֵנוּ – אבל אתה גם “בן הזוג” שלנו, כי…

אָנוּ רַעְיָתֶךָ וְאַתָּה דוֹדֵנוּ – מערכת יחסים קרובה שיש בה אהבה ונאמנות, השקעה ושותפות.

מה משמעותה של אבהות זו? כיצד היא באה לידי ביטוי בפועל, “למעשה”?!



א. אבהות זו מחייבת אותנו למערכת של “כיבוד אב”. הערכה ותודה על מה שקיבלנו, כבוד, יראה וצייתנות.


ב. דמותו של הקב”ה היא לנו דוגמה ומופת – כְּאָב לבניו. ולכן, ללכת בדרכיו של הקב”ה ולקיים את רצונו באהבה, במטרה לעשות לו נחת, כבנים לאביהם (עבודת ה’ מאהבה).


ג. אנחנו הבנים, מצווים לנהוג כמו אבינו – הקב”ה ולמחול לחברינו ולהעביר על מידותינו (של”ה שער האותיות אות בי”ת – בריות).


ד. התפילה לפני ה’, היא כשיחתו של בן בפני אביו, השוטח בפניו את עולמו ובעיותיו מתוך קרבה (רבי’ נחמן מברסלב, השתפכות הנפש, אות יז’).


ה. בימי קדם, נהגו האבלים לשרוט את עצמם עד זוב דם כראיה לגודל האבילות על המנוח. והנה, התורה מצווה אותנו בפרשתנו: “בָּנִים אַתֶּם לה’ אֱלוֹהֵיכֶם” (ולכן) לֹא תִתְגֹּדְדוּ… (על) לָמֵת” (דברים יד, א). לא תתגודדו (גם) על אביכם הביולוגי, כי אתם לא יתומים באמת. – יש לכם אב רוחני – הקב”ה, שדואג לכם. היתמות שלכם איננה אמיתית ולכן, אל תשרטו את עצמכם (הרא”ש, ספורנו ועוד – שם).


ו. אם כולנו בנים של הקב”ה, הרי שכל אחד מישראל הוא בבחינת אח שלנו ולכן אנו נדרשים לעזור לכל אחד ואחד מישראל. מה עוד שכל אחד מן ה”אחים” שלנו, מצפה לעזרתנו (רמב”ם הלכות מתנות עניים, פרק י, ב).


ז. כאשר האדם יבין שכל מה שבידו – הרכוש והכבוד, אלה הן מתנות, או יותר נכון פיקדון, מאת אביו (שבשמים), כל גישתו למושג: “זה שלי!” ולנושא סכסוכי הממון, תשתנה (של”ה שער האותיות אות בי”ת – בריות).


ח. מלך אינו יכול למחול ולוותר על כבודו. ולכן מי שפגע במלך, דינו להיענש. אולם, בפסוק שלנו – “בָּנִים אַתֶּם לה’ אֱלוֹהֵיכֶם…”, הקב”ה מצהיר שבמערכת היחסים שלו עִם עַם ישראל, הוא לא רק מלך, אלא גם ובעיקר אבא. ואב, כן יכול למחול על כבודו ולוותר לבניו… ולקבל את תשובתם ברחמים (בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ב – ימי הגבלה).


ט. מערכת היחסים המיוחדת הזו, קיימת רק בין הקב”ה לעם ישראל ולא עם אף אחת מן האומות, כדברי השיר: ” כִּי הִבְטִיחַ הוּא לִי שֶׁהוּא רַק שֶׁלִּי”, ככתוב: “…וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים…” (שמות יט, ה).


י. מערכת היחסים קרובה זאת, יוצרת צמידות בין מצבו של עם ישראל לכבוד השם בעולם. ולכן: “כל זמן שישראל שרוין בצער, אזי, אביהם – ‘הקדוש ברוך הוא’ (בכבודו ובעצמו) שרוי עמהם בצער, שנאמר: ‘בכל צרתם (של בני ישראל) לו צר (גם הקב”ה סובל)’ (ישעיה ס”ג ט’), (מדרש זוטא – איכה, פרשה א) ולא רק בצרת ציבור, אלא אף בצרתו של כל יחיד ויחיד , שנאמר: “עִמּוֹ (עם כל אחד ואחד) אָנֹכִי (ה’) בְצָרָה” (תהלים צא, טו), (מכילתא דרבי ישמעאל בא, יד ).

כאן המקום לשאול, האם מערכת יחסים המיוחדת הזאת הינה “על תנאי”? האם היא מותנה בהתנהגות ראוי מצידנו?

ומה יקרה אם ח”ו לא נעמוד בסטנדרטים האלוקיים, האם נפסיק להיות בנים?!

נושא זה שימש כר למחלוקת בין חכמי ישראל (קדושין לו, ע”א). רבי יהודה טען שמי שחוטא ומתרחק, מוציא את עצמו במו ידיו מכלל בן. רבי מאיר לעומתו, סובר שמערכת היחסים של אב – בן הינה מובנית ואינה מותנית. אחת הראיות לדבריו, היא מדברי ישעיהו הנביא: “הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת ה’ נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל…” (א, ד ).

ללמדך, שגם כאשר בני ישראל חוטאים ובגדול – בעוונות כבדים ומשחיתים את דרכם, עדיין הם קרויים בנים. אמנם “בָּנִים מַשְׁחִיתִים”, אבל עדיין בנים.

בא וראה, מה כוחה של מילה אחת. איזה עומק וכמה משמעות מכניסה המילה בָּנִים למערכת היחסים שלנו עם הקב”ה ובאיזה מגוון של נושאים וזוויות היא נוגעת, מאירה ומגדירה בתפיסת העולם ובחיי המעשה.

ונסיים בקריאה חוזרת (לאור דברינו), את מילות השיר בו פתחנו.

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הַטּוֹב מִכֻּלָּם – “…הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד…” (דברים ז, ט).

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הֲכִי בְּעוֹלָם – “אין כאלוהינו, אין כאדונינו, אין כמלכנו, אין כמושיענו” (מתוך התפילה).

וְרַק בִּגְלָלִי הוּא הָאַבָּא שֶׁלִּי, כִּי הִבְטִיחַ הוּא לִי, שֶׁהוּא רַק שֶׁלִּי – “בְּךָ בָּחַר ה’ אֱלוֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה” (דברים ז, ו).

כי אנו בניך ואתה אבינו ולכן…. ומכאן נובע ש….

בברכת שבת שלום,
משה רוט



לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com


ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.


יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך