גליון “בלק” (גליון 36 שנת תשע”ג, יד תמוז תשע”ג. 22/יוני/2013)




ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “בלק” – תדמית, זה כל הסיפור

אומנות השיווק והמכירה עוסקת לא רק בתכונות המוצר ומעלותיו אלא גם בתדמיתו. כי מי שקונה כיום מוצר, מחפש “משהו” שישדר גם תדמית וסגנון חיים.



אתה רוצה להיות חלק מ”דור הג’ינס” הצעיר? שתה “קוקה קולה” (או פפסי), כי העולם שייך לצעירים. אתה רוצה להיות מצליחן? תלבש חליפות של… ענוד שעון מתוצרת… וסע במכונית מסוג…



את דגני הבוקר לילדים, מוכרים לנו כאמצעי לטיפוח דור עתיד של ספורטאים וגאונים ואת הסיגריות (המזיקות), מוכרים לנו כאילו זו “פסגת השאיפות”, או כמוצר הראוי “לשפתי חכמים”
(תרתי משמע…).



מסנן המים זכה לשם “תמי” ואילו לענבים יש אישיות של “ענבי טלי”. חברות הסלולר כבר לא מוכרות לנו שרותי תקשורת, אלא אידיאל של “חיבור בין אנשים” ולהיות “תמיד מחובר”, כי “עם… אתה אף פעם לא לבד”, כי “בשבילי הכוכב זה אתה”.



סוגיית התדמית הינה רלבנטית, לא רק בתחום המוצרים אלא גם בבני האדם.



כל איש ציבור, מוקף כיום בשורת יועצים שמטרתם ליצור ל”בוס” תדמית מתאימה ו”למכור” ולשווק אותו לציבור כאיש ראוי, המתאים לתפקידי הנהגה תוך הדגשת הייחוד שלו מן השאר. כן, בדיוק כמו שמשווקים ומוכרים כל מוצר או שירות אחר…



להקת טיפקס בשירה “פרסומת” (מילים: קובי אוז, לחן: קובי אוז ודני אברג’ל), עוסקת בסיפורו של שיר, ההופך לו בעידן הפרסומת השיווק והתדמית לזמריר (ג’ינגל). משרד הפרסום עוקר ומחליף את תוכנו של השיר ואת מילותיו, “חותך” קטעים מיותרים ומן השיר נשאר רק משהו מלאכותי….



בְּקָרוֹב הַשִּׁיר הַזֶּה יִהְיֶה פִּרְסֹמֶת,

בְּמִשְׂרָד פִּרְסוּם יַחֲלִיפוּ לוֹ מִלִּים.

אֵת הַטֶּקְסְט שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי הִתְחַלְתִּי,

פַּעַם אַחֲרוֹנָה שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים

וְהַחֵלֶק הַזֶּה יָעוּף בִּכְלָל יָטוּס לוֹ מֵהַשִּׁיר

כְּדֵי לִיצוּר לוֹ רֹשֶׁם קְלִיפִּי אַטְרַקְטִיבִי…



וכך הופך לו שיר אומנותי למקדם מכירות. לזמריר (ג’ינגל) או לרינגטון (נעימת צלצול טלפון), לקליפ (גרסה מצולמת של שיר) או לסלוגן (סיסמת פרסומת). עוד סימן להשתלטותה של הפרסומת על חיינו.



במאמרנו זה, נעסוק בסוגיית התדמית, הדימוי האישי והביטחון העצמי, כפי שהם עולים מפרשתנו – פרשת בלק.



השמועה על יציאתו הניסית של עם ישראל ממצרים, מכה גלים ועמי האזור – מואב ומדין, מפחדים שמא עם ישראל יפגע בהם. הפרשה עוסקת באופן התמודדותם של עמים אלה, עם עַם ישראל.



והנה, בפתח הפרשה מכונה מלך מואב רק בשמו הפרטי: “בָּלָק בֶּן צִפּוֹר” (במדבר כב, א) ורק אחר כך, מזכירה לנו התורה: “וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא” (שם, ד).



מתברר, שגם העם איבד את הביטחון במלכו. כי כאשר בני מואב מבינים שעם ישראל בא מולם, הם אינם פונים כלל אל המלך שלהם, אלא נוקטים פעולה עממית עצמאית. הם שולחים שליחים אל שכיניהם בני מדין ומנסים לטכס עיצה יחד, ככתוב: “וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן…” (שם, ד). עם פונה אל עם, מעל ומעבר לראשי המנהיגים שלו.



העם המואבי פשוט ‘לא סופר’ את המלך שלו ולא מאמין ביכולותיו לפתור את הבעיה.


כיום, במצב שכזה, היו יועצי התקשורת והתדמית נקראים אל הדגל ומתבקשים ליצור למלך תדמית של מנהיג חכם ואמיץ, בסגנון של : “רק המלך יכול”…



רק לאחר שבני מואב החלו לפעול בצורה עצמאית, התעשת המלך בלק והחליט לעשות מעשה. הוא שלח שליחים אל הקוסם והמכשף – בלעם, בבקשה שיקלל את עם ישראל.



עד עכשיו עסקנו בסוגיית התדמית של המלך בעיני העם (הם ‘לא סופרים’ אותו) ובעיני עצמו (אובדן הבטחון העצמי שלו).


כעת נעבור לשאלת תדמיתו של עם ישראל בעני מדין ומואב.



וַיָּגָר (לשון פחד) מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם (עם ישראל) מְאֹד כִּי רַב הוּא, וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם, ג).


המואבים יודעים ומבינים שעם ישראל הינו עַם, אך הם מכנים אותו בכינוי “בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” ו”הַקָּהָל” (פס’ ד), כדי לצייר את עם ישראל – האוייב שלהם, כקבוצה קטנה וחלשה שאינה מגובשת. דימוי שנועד לשפר את ביטחונם העצמי ולהקל עליהם את הפחד מפניו ואת ההתמודדות הצפויה אתו.



בשיטה הזאת של גימוד היריב, נקט גם בריון מקומי, כמסופר במעשה הבא.


מעשה בשניים שהתערבו ביניהם על ממון רב, מי מהם יצליח להרגיז את הלל – נשיא ישראל ולהוציא אותו משלוותו (שבת, לא ע”א).


חיכה אחד מהם לשעת הלחץ של ערב שבת והוציא את הלל מן המקלחת באמצע הרחצה והחפיפה בטענה שיש לו שאלה הלכתית חשובה ודחופה. אולם כשהלל יצא, שאל הבריון את הלל שאלת “קלוץ” סתמית בסגנון של: למה לכושים יש עור כהה. והלל, זה ענה לו בשלווה וחזר למקלחת. וכך שוב שוב, הבריון מוציא את הלל מן המקלחת בדקות האחרונות שלפני שבת עם שאלות “קלוץ” נוספות ומיותרות ואילו הלל נשאר שליו ואינו כועס כלל.



צריך הרבה אומץ כדי להתנהג בנבזות ובבריונות שכזאת כלפי נשיא ישראל. מניין שאב הבריון את הכוח הנפשי לכך?



גם כאן טמונה התשובה, בסודה של התדמית.


הבריון הזה הלך בדרכם של בני מואב בפרשתנו ויצר להלל תדמית של איש רגיל ופשוט. ואם הוא איש פשוט, אזי יותר קל לבזות אותו…



ואיך יוצרים לנשיא ישראל תדמית של אחד האדם? קוראים לו בשמו הפרטי…



ואכן, כך פותחת הגמרא את סיפור המעשה: “הלך (הבריון) ועבר על פתח ביתו (של הלל נשיא ישראל), אמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? ” וקרא לו בשמו הפרטי בלבד. וכל זאת, כדי שייקל עליו לתקוף ולבזות את נשיא ישראל.



הבה נסכם את התובנות שלנו בנושא התדמית:


• כאשר האדם נתפס כמצליחן ובעל יכולת, יבקשו את עצתו ועזרתו. אולם, אם הוא נתפס כחלש (כפי שקרה למלך בלק), פשוט ‘לא יספרו’ אותו. אולם, אליה וקוץ בה. לא תמיד נוכל לדעת האם יש “אמת בפרסום” והאם האיש אכן תואם את תדמיתו המוצלחת והאם הקנקן הנאה אכן מכיל יין משובח, או שמא בפנינו אריזה נאה, אך ריקה מתוכן…


• כאשר אנו רוצים להתמודד מול מישהו, אחד הכלים לכך הוא ליצור לו תדמית של אדם חלש ואז יקל עלינו להתמודד מולו. גם כאן מצפה לנו מוקש. אנו עלולים להמעיט בערכו של היריב ולזלזל בו וזה מסוכן מאד…


• תדמית אישית חיובית, מקנה לאדם בטחון עצמי, המאפשר לו להתמודד עם קשיים ואתגרים.

ומן התובנות, אל הכלים ואל המעשה.

אנו יכולים לבנות לעצמנו דימוי חיובי (בעיני עצמנו…) ובטחון עצמי, בשיטת ה’אוטוסוגסטיה’ (שכנוע עצמי, או ‘השאה עצמית’). שיטה בה האדם משפיע על תת המודע שלו באופן חיובי על ידי שכנוע עצמי, באמצעות חזרה שוב ושוב על אמירה חיובית כלשהי, כגון: “אני יכול”, אני מסוגל”, “אני אנצח” וכדומה… שיטה שבצידה קיים גם הסיכון של יצירת אמונה מופרזת של האדם ביכולותיו…

ולכן, כאשר אנו אומרים לילד “אתה רע” (במקום לומר לו: “עשית מעשה רע”), אנו עלולים לגרום לו להאמין שהוא באמת רע במהותו…

ונסיים בסיפורו של הסרט “העזרה” – The Help, העוסק במאבקם של הכושים לשוויון זכויות בארה”ב. בסרט מתוארת סצינת פרידה בין אומנת כושית המפוטרת בגלל היותה “מורדת”, לבין הילדה הלבנה הקטנה, אותה היא גידלה מינקותה. פרידה קורעת לב, מרגשת וקשה.

תזכרי מה שלימדתי אותך תמיד: תזכרי שאת יפה, את חכמה ואת יכולה… (ציטוט לא מדוייק…).


זהו סודו של הדימוי העצמי החיובי, היכול לבנות אדם.

זהו סודה של ההעצמה העצמית.

בידינו הדבר לבנות את עצמנו, את ילדינו ואת הסובבים אותנו…

בברכת שבת שלום
משה רוט



לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com


ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.


יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך