גליון “בהעלותך” (גליון 32 שנת תשע”ג, טז סיון תשע”ג. 25/5/2013)



ב”ה

“נקודה טובה” לפרשת “בהעלותך” – בסוד הנבואה

בשנת 1967 הופיעה להקת “החלונות הגבוהים” עם השיר “יחזקאל” (מילים: חיים חפר, לחן: שמוליק קראוס). והנה הבית הראשון:

אָנוּ בְּעַד הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל

נֵלֵךְ אַחֲרָיו עִם תַּרְמִיל וּמֵקֵל

אַל כָּל מָקוֹם שֶׁאוֹתָנוּ יָבִיא

הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל הוּא בּוֹמְבָּה שֶׁל נָבִיא…



השיר המתייחס לנביא כאל “אחד מן החבר’ה”, ללא שמץ של כבוד או קדושה (והכינוי “בּוֹמְבָּה שֶׁל נָבִיא”, הוא רק ההתחלה..) , עורר את כעסם של רבים, עד שהשמעתו ברדיו נאסרה במשך כמה שנים.

פרשתנו – פרשת בהעלותך, עוסקת במשה רבנו כנביא ולכן נעסוק הפעם ב”סוד הנבואה”.

מהי נבואה?

נבואה היא מצב בו ריבונו של עולם הכל יכול והאינסופי מדבר או מעביר מסרים אל בני האדם. תופעה שהינה מיוחדת ומופלאה.

וכך אכן מצינו את הקב”ה פוגש את אבות העולם (אדם הראשון), את אבות האומה (אברהם, יצחק ויעקב) ואת מנהיגיה (דוד ושלמה), נותן להם ייעוד, תפקיד ושליחות ומלווה אותם במהלך הדרך ‘יד ביד’ באופן אישי ו’צמוד’, במעגלי חייהם הפרטים והציבוריים.



תקופת הנבואה שהחלה עם אדם הראשון, הסתיימה עם חורבן בית המקדש השני וחותמיה הם הנביאים: חגי זכריה ומלאכי (בבא בתרא יד, ע”ב).



בין הנביאים אנו מוצאים גם את שמואל, ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל, את עמוס, הושע ונחום (ועוד, מנביאי ספר “תרי עשר”) שחלק מנבואותיהם תועדו בספרים הנושאים את שמם ועוד נביאים שנבואותיהם לא נכתבו לדורות כגון: גד החוזה, נתן הנביא (שניהם בימי דוד), עידו (“דברי הימים”). ובנוסף, נביאים רבים שהיו מוכרים רק בדורם…



גם נביאות עמדו להם לישראל ובהם: שרה, מרים אחות משה , דבורה, חנה – אמו של שמואל הנביא, חולדה ואסתר ועוד.



במהלך תקופת הנבואה, יש שזכו לקבל את הנבואה – את ההכוונה אלוקית ישירות מן הקב”ה, יש שקבלו זאת על ידי נביא ויש שזכו להכוונה על ידי הכהן הגדול – בעזרת “האורים והתומים”.



כיצד באה הנבואה לידי ביטוי בעם ישראל?



1. נביאי ישראל לדורותיהם, הוכיחו את העם במקרים של התנהגות לא ראויה – חברתית או דתית.



כדוגמת קריאתו של ישעיהו: “…דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט (צדק) אַשְּׁרוּ חָמוֹץ (החזירו את הגזל) שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה (דאגו לזכויותיהם של החלשים)” (א, יז).

2. הנביאים הכווינו את המלכים כיצד לנהוג בסוגיות פוליטיות, חברתיות, כלכליות ובטחוניות.


והפעם נביא דוגמה על מלך שסירב לשמוע לעצת הנביא. אחאב מלך ישראל רצה לצאת למלחמה נגד ארם. הנביא מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה, הזהיר אותו מפני היציאה למלחמה והתנבא שהוא יפול בקרב. הדברים הרגיזו את אחאב שסטר על לחיו של הנביא, הכניס אותו לצינוק ויצא למלחמה בעידודם הפעיל של עדת נביאי השקר, ש”מכרו” למלך את מה שהוא רצה לשמוע…
אחאב אכן שב מן המלחמה, אך לא כמלך חי, אלא כגופה… ונבואתו של הנביא התקיימה (מלכים א פרק כב).
חבל שאחאב לא שמע לעצתם של חברי להקת “החלונות הגבוהים” שהמליצו ללכת אחרי הנביא ולשמוע בקולו: “נֵלֵךְ אַחֲרָיו עִם תַּרְמִיל וּמֵקֵל , אַל כָּל מָקוֹם שֶׁאוֹתָנוּ יָבִיא”…



3. גם האדם הפשוט, זכה ליהנות מרוח הקודש של הנביא, בענייניו הפרטיים.


כאשר שאול מאבד את האתונות, מציע לו נערו: “… הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלוֹהִים (הנביא) בָּעִיר הַזֹּאת… אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ (ויגלה לנו היכן אתונות)” (שמואל א ט, ו).
ואכן, יש מן הנביאים שהיו גם בבחינת “הרואה” – הצופה ברוח הקודש את כל הפרטים. ולכן נהגו העם לפנות אליהם על כל דבר אבידה גניבה ומחלה ושאר הבעיות האישיות וזכו למענה – לעצה, הדרכה ופתרון (מלבי”ם שם, ט).

פרק מיוחד בנושא הנבואה אנו לומדים בפרשתנו – פרשת בהעלותך, על נבואתו של משה רבנו.



“לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה (לא כשאר הנביאים הוא, אלא מדרגתו גדולה משלהם)… פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה’ יַבִּיט…” (במדבר יב, ז-ח).



ובמה גדולה נבואתו של משה רבנו?



• כל הנביאים, נבואתם היתה בחלום ואילו משה רבנו שוחח עם הקב”ה מתוך עירנות גמורה, בבחינת: “וּתְמֻנַת ה’ יַבִּיט”.



• כל הנביאים, התנבאו על ידי מלאך – שליח ואילו משה, התנבא ישירות מול הקב”ה בבחינת: “פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ”.



• משה רבנו זכה לקבל בנבואתו מסרים ברורים בעוד שנבואתם של שאר הנביאים התחילה במשל וחידה, כשהחזון הנבואי הוא פתרונו. בבחינת: “וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת”.



• כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו. ואילו משה רבנו אינו כן. אלא, בכל זמן שיחפוץ, רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו



מן הדברים הללו מתברר, שמשה רבנו הגיע למדרגה רוחנית גבוהה מאד – “נקשרה דעתו לצור העולמים (לקב”ה)” ולא נסתלק מעליו ההוד האלוקי לעולם “וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים” (על פי הרמב”ם הלכות יסודי התורה, פרק ז).



על חשיבותה של הנבואה, ניתן לעמוד רק כאשר היא חסרה, כפי שאכן קורה לנו היום… ולוואי ומנהיגינו היו זוכים גם בימינו, לעצה והכוונה אלוקית, בזמן הכנת התקציב או בשעת ‘עשיית’ ההחלטות השלטוניות…



ולנו, לא נותר אלא להתפלל לכך שהקב”ה ישלח את אורו ואמיתו לראשי המדינה, שריה ויועציה ויתקנם בעצה טובה, כפי שאכן אנו מתפללים מידי שבת ב”תפילה לשלום המדינה”, שתיקנה הרבנות הראשית.



ומה בכל זאת ניתן לעשות ללא הנבואה?



למרות שהנבואה הישירה אבדה לנו (בנתיים), עדיין נשאר בידינו חלק אחר מן ה”תקשורת” אל ה’ והיא התפילה.



תפילה שבמהלכה אנו שופכים לפני רבש”ע שיח מעומק הלב. תפילה שהיא “עמידה” לפני הא-ל, תפילה שהיא בבחינת קשר ישיר בין אדם ובוראו.



יש מגדולי ישראל, שאכן זכו במהלך תפילתם לקבל “אות חוזר” (מעין נבואה), כסימן לכך שתפילתם התקבלה… (מעשה ברבי חנינא בן דוסא, משנה ברכות, פרק ה, משנה ה).



ונסיים בתפילה לכך, שנבואתו של הנביא יחזקאל – “חזון העצמות היבשות”, נבואה העוסקת בתחייתו הגשמית והרוחנית של עם ישראל, תתקיים עד תומה ונזכה למנוחה, על אדמתנו.



בברכת שבת שלום
משה רוט



לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com


ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.


יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך