ב”ה

עלון שבועי ללימוד התניא היומי

בברכת שביעי של פסח כשר ושמח, קריעת ים סוף וגילוי ההסתר עד לגאולה אמיתית ושלימה!




אז מה לומדים השבוע ?

השבוע לומדים מאמצע פרק מ”א עד אמצע פרק מ”ב

מהי כוונת ‘לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתי-ה’? מה צריך לכוון בברכות השחר? כיצד מגיעים ליראה ומה הקשר למשה רבנו?
חדש! ביאור משנה מפרקי אבות לפי התניא.



פרק מ”א (מהאמצע) – לשם ייחוד



עד כאן הסביר כי אמנם יש צורך גם ביראה וגם באהבה, אך היראה קודמת לאהבה. לאחר שיש יראת השם המביאה לקיום רצון השם מתוך קבלת עול, יש צורך גם באהבה שמביאה את האדם לדביקות בהשם. כעת ממשיך ומסביר שאין להסתפק באהבת האדם לבוראו, אלא צריך גם להתבונן בכך שכל אחד הוא חלק מכלל עם ישראל. לכן יש לו לעבוד את השם לא רק על מנת לדבק את נפשו האלוקית שלו בבורא, אלא גם את מקור הנפש האלוקית הנקרא ‘שכינה’ על ידי תורה ומצוות. ויתכוון להמשיך את האור האלוקי לא רק על נפשו שלו, אלא על מקור נשמות ישראל, וזהו פירוש “לשם ייחוד קודשא בריך הוא (הקב”ה) ושכינתי-ה (והשכינה) בשם כל ישראל”. ואף שזו כוונה בדרגה גבוהה מאוד שלכאורה לא שייכת לכל אחד (לרצות להמשיך אלוקות לכל עם ישראל ולא רק לעצמו), מכל מקום האדם צריך להרגיל את עצמו בכוונה זו. וגם אם אינה אמת לאמיתה, קצת מכך קיים בליבו, כיוון שכל יהודי בפנימיותו רוצה לקיים רצון השם.



אבל בנוגע לאהבה טבעית (הרצון של האדם לדבק את נפשו שלו בבורא) הנדרשת לקיום מצוות, זה בוודאי קיים באמת לאמיתו בליבו של כל יהודי. כל יהודי מוכן למסור נפשו בשביל הבורא (כפי שהוסבר בפרק י”ח), וקיום תורה ומצוות הוא גם עניין של מסירות נפש, כאשר מוותר על ענייניו הפרטיים ומתמסר ללימוד תורה, כמו בן שעושה נחת רוח לאביו. ולכן ברכות השחר מתחילות בברכה “אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא… אתה נפחתה בי ואתה עתיד ליטלה ממני…” אנו אומרים לבורא שכיוון שהוא נתן לנו את הנשמה והוא עתיד לקחת אותה, אז לכן כבר מעכשיו אנחנו מוסרים אותה לו ומתמסרים לקיום רצונו.



הכנה זו היא גם לגבי לימוד תורה וקיום מצוות במשך היום, שצריך לעורר את כוח המסירות נפש קודם הלימוד. מכיוון שחיות העולמות מתחלפת מדי שעה (בהתאם לצירופי שם הוי-ה ושם אדנ-י השונים) יש לעצור מדי שעה ולהיזכר בכוונה זו. כוונה זו היא חלק מהאהבה הטבעית שיש בכל יהודי, ובכל זאת יש לנסות גם להשיג אהבה שכלית על ידי קביעת עיתים להתבוננות בגדולת השם.

פרק מ”ב (עד האמצע) – איך מגיעים ליראה?

כעת מתחיל להדריך צעד אחר צעד כיצד להשיג דרגות שונות של יראה ואהבה. ומתחיל ביראה, כיצד משיגים יראה? ה’מפתח’ לכל המידות הוא ה’דעת’, שעניינה הוא התקשרות. על ידי התקשרות לאלוקות – שמונח אצל האדם עניין האלוקות, באפשרותו לדעת ולהרגיש אלוקות, וכך יוכל לעורר בקלות את מידת היראה.



עיקר עניין הדעת מגיע ממשה רבנו שנשמתו מושרשת ב’דעת העליון שבעולם האצילות’, וכאשר אדם מתחבר לבחינת משה רבנו שבתוכו, הוא מחזק את כוח הדעת ומוליד יראה. בנוסף, בכל דור ניצוצין מנשמתו של משה רבנו מתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור כדי ללמד ‘דעת’ את העם, וכאשר מתקשרים אליהם מקבלים דעת (להעיר שבתניא לא מוזכר העניין כי מלבד ‘חכמי הדור’ יש גם ‘נשיא דור’ שהוא משה רבנו של הדור, שיש להתקשר אליו כדי לקבל דעת, אך בשיחות הרבי העניין מופיע ריבוי פעמים). באמצעות היניקה מהניצוץ של משה רבנו המלובש ב’חכמי הדור’, מקבל האדם כוח להתבונן בגדולת השם ולהתקשר לאלוקות באותה עוצמה שבה הוא מקושר לדבר גשמי, שאותו רואה ומרגיש. אבל מכיוון שהנפש מלובשת בגוף צריך ליגיעה עצומה, יגיעת בשר (להתגבר על המניעות של הגוף על ידי ביטושו, כבפרק כ”ט) ויגיעת הנפש (להתרכז למשך שעה ארוכה ולהתבונן באלוקות).



יש נפשות ‘זַכות’ שמולידות יראה בקלות גם בהתבוננות קצרה, ויש נפשות ‘שפלות’ שזקוקות ליגיעה גדולה יותר, אך גם הן, אם יתייגעו יוכלו להגיע ליראה, לפחות ליראה תתאה (נמוכה). כיוון שאצל כל אחד מישראל חבויה בליבו יראה טבעית, הוא יכול לגלותה על ידי שיתבונן שהשם “צופה ומביט ומאזין ומקשיב ומבין אל כל מעשיו”. אמנם אין לו דמות הגוף (ולכן אי אפשר לומר עליו שרואה או שומע), אבל דווקא בגלל שאין לו גוף ואינו מוגבל, הכל גלוי וידוע לפניו. על דרך משל, כשם שאדם יודע ומרגיש כל מה שנעשה בכל אברי גופו, כך הקב”ה יודע כל אחד מהנבראים, עליונים ותחתונים. אבל באמת אין המשל דומה לנמשל, כי נפש האדם מושפעת ממה שעובר על הגוף, בעוד שהקב”ה אינו מושפע כלל ממה שקורה בעולם, והמשל הוא רק כדי לקרב זאת קצת לשכלנו. ובאמת כל ישראל מאמינים בני מאמינים ואינם זקוקים להסברים שכליים על כך.

אל תוך התניא

פרק מ”א



כי בכל שעה שולט צירוף אחד מי”ב צירופי שם הוי-ה



כשהיה אדמו”ר הזקן במאסר ברוסיה, רצו לבדוק את חכמתו וגדולתו. אחת הפעמים הכניסו אותו לחדר אפל ללא חלונות ולאחר כיומיים, כשעתיים וכמה דקות לאחר חצות היום נכנסו אליו ושאלו אותו מדוע הוא ער, הרי עכשיו אמצע הלילה. אדמו”ר הזקן ענה להם שעכשיו שעתיים וכמה דקות אחר חצות היום. הרוסים נדהמו ושאלו כיצד הוא יודע זאת, הרי אין אור בתא כבר יומיים. ענה להם הרבי: במשך היום מאירים י”ב הצירופים של שם הוי-ה ובשעות הלילה מאירים י”ב הצירופים משם אדנ-י (וכל שעה מתחלפת החיות האלוקית המאירה בעולם), ועל ידי הצירופים הללו יודע אני יודע להבחין בין אור היום לחשכת הלילה ולכוון לשעה המדויקת.

פרק מ”ב



יורדין ניצוצין מנשמת משה רבנו ע”ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור



הניצוץ מנשמתו של משה רבנו מתלבש לא רק בנפש ‘חכמי העדה’ אלא גם בגוף, ובאופן ישיר עוד קודם ההתלבשות בנפש. ולכן מסוגל אדם לרוות את צמאונו מהסתכלות גרידא על רבי, כי גם בגופו מלובש ניצוץ מנשמת משה.



חיות ואלוקות



חסידים מספרים, שרבנו הזקן התעכב שבועות רבים וחשב איך לכתוב: “חיות אלוקות” (בלי וא”ו החיבור), דהיינו שהרועים ממשיכים חיות אלוקות או חיות ואלוקות, ובסוף החליט לכתוב חיות ואלוקות. “חיות” – היינו אהבת השם ויראת השם, כי הן מכניסות חיות בקיום התורה והמצוות, ו”אלוקות” – עניין הביטול, להיות בטל אל הקב”ה.



חכמי העדה



עניין זה הוא אחד ההדגשים של אדמו”ר הזקן בתורת חב”ד. בעוד שאדמו”רי פולין סברו שמכל אדם נדרש רק לעסוק ב”סור מרע ועשה טוב” בפועל, והאדמו”ר ימשיך לו אהבה ויראה – סבר אדמו”ר הזקן, שעל כל חסיד לעסוק בנושאים המביאים לידיעת השם ואהבתו ויראתו יתברך. לצורך זה, עליו אף לפנות ל’חכמי העדה’, לקנות מהם ‘דעת’ ודרך בעבודת השם. (רש”ח קסלמן)



פרקים מ”א-נ”ג



ידוע שאדמו”ר הזקן ישב במאסר בכלא הרוסי 53 יום כנגד נ”ג הפרקים שבתניא, יום כנגד פרק. 12 הימים האחרונים במאסר שהיו הקשים ביותר הם כנגד י”ב הפרקים האחרונים שבתניא. בימים אלו עינו הרוסים את אדמו”ר הזקן בשאלות רבות סביב נושאים יסודיים: מה זה יהודי? מה זה אלוקים? מהי ההתקשרות של יהודי עם אלוקים ושל אלוקים עם יהודי? אדמו”ר הזקן הצטער מאוד לשמוע שאלות כאלה ועוד בשפה כל כך מגושמת, דמעות פרצו מעיניו וליבו נקרע בקרבו.



בפרקים מ”א-נ”ג משתקפת התשובה לשאלות יסודיות אלו. בפרקים אלו מסביר הרבי שלושה עניינים: א. עבודת בן. ב. עבודה מאהבה. ג. עבודה מיראה. הסברים המלווים בתביעה להביא אותם למעשה בפועל… יש להוסיף כי בתביעה זו יש גם משום סיוע ונתינת כוח לעבודה בפועל.



(ליקוטי דיבורים, הרבי הריי”צ)



פרקי אבות



נוהגין ללמוד פרקי אבות פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת… ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ.



פרק א’



הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום…את הבריות ומקרבן לתורה



אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו, הנה על זה אמר הלל הזקן ‘הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום וכו’ אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת השם ועבודתו ולכן נקראים בשם בריות בעלמא (שכל מעלתן שהן ברואים של השם) צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורת ועבודת השם… (תניא פרק ל”ב).

יו”ל ע”י “אחדות ישראל בהפצת המעיינות” (ע”ר) לע”נ הרה”ח ר’ משה בן יוסף חיים חיזקיהו ז”ל

להקדשות 054-9770959 | עריכה: נדב כהן, כל הזכויות שמורות

לקבלת העלון מדי שבוע שילחו את המילה “הרשמה” למייל: tanyavideoart@gmail.com‏

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד