עלון שבועי ללימוד התניא היומי
בברכת פסח כשר ושמח, יציאה מכל המיצרים וגבולים עד לגאולה אמיתית ושלימה!
אז מה לומדים השבוע ?
השבוע לומדים מתחילת פרק מ’ ועד אמצע פרק מ”א
מדוע אהבה ויראה נקראות כנפיים? האם גם לימוד התורה יכול להישאר בקליפה? במה צריך להתבונן מדי בוקר? מהן הכוונות בהנחת תפילין?
פרק מ’ – שתי כנפיים
כאשר לומד תורה בכוונה שאינה ראויה (כמו להיות תלמיד חכם ולזכות בכבוד), אז תורתו עטופה בקליפה ולא תוכל לעלות מעלה ולהתאחד עם אלוקות, אם לא יעשה תשובה, וילמד ‘לשמה’. כאשר לומד תורה רק מתוך הרגל ‘מצוות אנשים מלומדה’ אינו צריך לחזור בתשובה אבל צריך לשוב וללמוד ‘לשמה’ ואז גם מה שלמד ללא כוונה יתעלה למעלה בדיעבד.
נשאלת השאלה, כיצד יתכן שהתורה, שהיא מאוחדת עם הבורא, תישאר בעולמות התחתונים ולא תתאחד עם אלוקות? והתשובה היא שהתורה אכן מאוחדת עם אלוקות, אך כיוון שהיא נלמדת על ידי האדם בדיבור שהוא חלק מהעולם הגשמי, ובעולם הגשמי יש הסתר על הבורא, לכן גם לימוד התורה יכול להיעשות באופן של הסתר על הבורא. כאשר יש את הכוונה הנכונה, כשלומד תורה ‘לשמה’ אז הדיבור הגשמי משמש לקדושה והתורה מתאחדת עם אלוקות, אך כאשר חסר בכוונה, אז הדיבור הגשמי מסתיר על הקדושה והתורה נשארת למטה.
לכן יראה ואהבה נקראות בזוהר ‘כנפיים’, אצל העוף (ציפור) הכנפיים אינם העיקר (ולכן אם הכנפיים שבורות או חסרות, העוף עדיין כשר), הגוף הוא העיקר ותפקיד הכנפיים הוא רק להרים את הציפור. כך גם יראה ואהבה אינם מטרה בשביל עצמם, העיקר הם התורה ומצוות ותפקיד ה’כוונות’ הוא רק ‘להרים’ את המצוות לעולמות העליונים.
אמנם אהבה ויראה הם גם מצוות מתרי”ג המצוות (כלומר הם גם חלק מהגוף כביכול), אך בכל זאת נקראים ‘כנפיים’ כי ‘תכלית האהבה היא העבודה מאהבה’, המטרה במצוות אלו היא לקיים תורה ומצוות מתוך אהבה ויראה. הדרגה של אהבה לשם אהבה היא אהבה בתענוגים ועיקרה ב’עולם הבא’. אך כל מי שלא הגיע למדרגה זו ויש בו אהבה וצימאון להשם צריך להרוות צימאונו בלימוד תורה. ואם אינו עושה זאת, כלומר אם טוען שהוא צמא לאלוקות אך לא לומד תורה, הוא בדוגמת מי שעומד על שפת הנהר ומבקש מים, אך לא ניגש לשתות, ועליו קובל הנביא ‘הוי כל צמא (לאלוקות) לכו למים (לימדו תורה)’.
פרק מ”א – ראשית העבודה
לאחר שהסביר על חשיבות המעשה (פרקים ל”ה-ל”ז) ועל חשיבות הכוונה (פרקים ל”ח-מ’), מתחיל להסביר דרגות שונות ביראה ואהבה וכיצד להגיע לכל אחת מהן. תחילה מסביר כי ביחס שבין יראה ואהבה, יראה היא ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. הבסיס לעבודת השם הוא ‘קבלת עול’ (יראה), תחילה האדם צריך לקבל על עצמו את עול מלכותו של הבורא, לעבוד את השם כי כך השם ציווה ולא בגלל הבנה או רגש האדם, ורק לאחר מכן לפתח את רגש האהבה כלפיו. רק כך יכול להיווצר קשר יציב וחזק בין האדם ובוראו, קשר שאינו תלוי במידת ההבנה של האדם או בהרגשתו.
כל אחד יכול לעורר בעצמו את היראה הטבעית לקב”ה, על ידי התבוננות בכך שהקב”ה מלך העולם, ‘מניח הכל על הצד’ ומביט בו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. כל אחד צריך להאריך בכך כפי יכולתו והזמן העומד לרשותו, הזמן המיועד לכך הוא בעיקר קודם קיום מצווה ולימוד תורה.
ישנה גם התבוננות במשמעות המצווה אותה מקיים, למשל קודם התעטפות בציצית יתבונן איך שאור אין סוף הנמצא בכל מקום מלובש בתורה ובמצוות וכאשר לומד תורה או מקים מצווה הוא ממשיך את אורו יתברך עליו ונכלל בתוכו.
ובפרטיות לכל מצווה יש את המשמעות שלה, למשל בתפילין יש ארבע פרשיות שהן כנגד חכמה, בינה ודעת הנחלקת לשתיים כנגד חסד וגבורה (אהבה ויראה). פרשיות ‘קדש’ ו’והיה כי יביאך’ הן כנגד חכמה ובינה, ופרשיות ‘ואהבת’ ו’והיה אם שמוע’ הן כנגד חסד וגבורה. על ידי הנחת התפילין המוחין שלו נכללים באור אין סוף, היינו שמשתמש בהם רק לקדושה.
גם אם ההתבוננות לא מפילה עליו אימה ופחד בגלוי, מכל מקום זה שחושב על זה ומקבל על עצמו עול מלכות שמיים, זה ‘נחשב’ לו כיראה, כיוון שבפנימיות בטבע כל יהודי הרגש הזה קיים באמת.
אך אם לא עושה זאת ולומד תורה רק מתוך אהבת השם ללא יראה חסר בו את עניין ה’עבודה’, ובזוהר נאמר על כך שחסר ‘קדושה’ בקיום המצוות שלו. כי כל אחד צריך שיהיו בו שתי מדרגות, בן – אהבת השם, עבד – יראת השם. ואי אפשר להגיע לדרגת בן ללא הקדמה של דרגת העבד. וכפי שמובן גם ממשל ה’כנפיים’ שכמו שהציפור לא יכולה לעוף באוויר עם כנף אחת, אלא זקוקה לשתי הכנפיים, כך המצוות זקוקות הן ליראה והן לאהבה.
אל תוך התניא
פרק מ’
ניטלו אגפיה – כשרה
בהלכות שחיטה מפורטים המומים שפוסלים עוף משחיטה. אם ‘נשתברו אגפיה’ (מסכת חולין פרק ג’ משנה ד’), נשברו או נפלו הכנפיים, העוף עדיין כשר.
ואם לאו נקראים אפרוחים
מובא בספר תיקוני זוהר: ‘העוסקים בתורה ומצוה בדחילו (ביראה) ורחימו (ובאהבה) נקראים ‘בנים’ ואם לאו (אם עוסקים בתורה ומצווה ללא יראה ואהבה) נקראים אפרוחים דלא יכלין לפרחא (שלא יכולים לעוף’).
פרק מ”א
בשבילי נברא העולם
אדם הראשון נברא יחידי בעולם, כדי שכל אחד מישראל בדורות שלאחריו ידע שהוא ‘עולם מלא’. כשם שעבודתו של אדם הראשון הייתה נוגעת לבריאתם של כל העולמות, שעל ידי קבלת עול מלכות שמיים, גרם עליה בכל העולמות, גם בעולמות עליונים. מאידך גיסא, על ידי חטא עץ הדעת גרם לירידה בכל העולמות (גם בעולם האצילות, כפי שמובא בקבלה) – כך גם ביחס לכל אחד מישראל, על ידי נטייה אחת שלו לצד הלא–טוב, הוא גורם לירידה בכל העולמות וכן להיפך, כשהוא עושה פעולה טובה, הוא מכריע את כל העולם לכף זכות (כמו שהרמב”ם מביא זאת להלכה) וגורם לעליה בכל העולמות.
(שבת פרשת נח תשכ”ה, הרבי מה”מ)
קבלת עול מתוך שמחה
מכיוון שחסידות תובעת הרי שכל העניינים יהיו מתוך שמחה מובן הדבר שגם העניין של קבלת עול מלכות שמיים – כעומד לפני המלך – צריך להיות מתוך שמחה, שהיא פורצת גדר, ומסירה את כל העיכובים וההפרעות, שיוכלו לעבוד את השם בצורה בלתי מופרעת ומתוך שמחה והרחבה.
(שם)
ילמד בעל-פה פרק מ”א בתניא עד תיבות ‘לפני המלך’
סגולה נגד פחד ודאגות
יתחזק בביטחונו בהשם ויתבונן בעניין ההשגחה פרטית איך שהשם מנהיג את העולם בכל עת ומשגיח על כל פרט מבני אדם ועל כל פרטי חייהם, והוא מקור הטוב, שמסקנה המיידית מזה, לא לשים לב למחשבות המעוררות איזו דאגה שתהיה… ילמד בעל-פה פרק מ”א בתניא, מהתחלת הפרק עד התיבות ‘לפני המלך’ (דף נ”ו עמוד ב’), ויחזור על כך במחשבה או גם בדיבור.
סגולה נגד כעס
יתבונן איך שמלא כל הארץ כבודו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ובפרט על פי דברי רבנו הזקן (תניא פרק מ”א) אשר ‘השם ניצב עליו וכו’ ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי, וכשייזכר בעת הכעס על עניין זה, איך שנמצאים בנוכחותו של השם יתברך ויתעלה, ובאותו רגע השם בוחן כליות ולב ואין מקום לכעוס (והכי יעלה בדעת אדם – להתכעס ולהתקצף חס ושלום בעומדו אצל מלך בשר ודם? ועל אחת כמה וכמה, להבדיל מלך מלכי המלכים הקב”ה).
יהיו שגורים בפיו דברי רבנו הזקן בפרק מ”א הנ”ל, ומה טוב שידע בעל-פה מתחילת הפרק עד התיבות ‘לפני המלך’.
(אוצר סגולות הרבי)
סגולה נגד עצבות
ובמה שמפרט עניינים שגרמו לנמיכות רוח… והדרך לזה היא שזוהי דרך האמת ששואל אודותיה, שיהיו חקוקים במוח זכרונו דברי רבנו הזקן בתניא ריש פרק מ”א, והנה ה’ נצב עליו וכו’ ומה טוב שילמד בעל פה מהתחלת פרק זה עד לתיבת המלך (בעמוד ב’) וזה צריך להביא שמחה בלב כל האדם, וכמבואר המשל בתניא ממלך גדול המתאכסן ודר אתו עמו בביתו הדיוט ושפל אנשים (תניא פרק ל”ג)…
(אג”ק ו’שעו, חלק י”ז)
סיכום פרקים ל”ה – מ’
פרק ל”ה – תכלית ירידת נשמות הבינונים לעולם- זיכוך הגשמיות על ידי מצוות ומעשים טובים. פרק ל”ו – תכלית הבריאה – דירה בתחתונים, גילוי אור אין סוף בעולם הגשמי. פרק ל”ז – קיום התכלית תלוי במעשינו ועבודתינו בזמן הגלות, קיום המצוות מזכך את העולם הגשמי. פרק ל”ח – חשיבות הכוונה, מעשה וכוונה כגוף ונשמה, ההבדל בין כוונה שכלית וכוונה טבעית. פרק ל”ט –שכר הנשמה על כל כוונה, אופן התאחדות התורה ומצוות עם הבורא על ידי הכוונות השונות. פרק מ’ – הכוונות (יראה ואהבה) אינן עניין לעצמן אלא מטרתם ‘הרמת’ התורה ומצוות לעולמות עליונים, כמו הכנפיים של העוף.
יו”ל ע”י “אחדות ישראל בהפצת המעיינות” (ע”ר) לע”נ הרה”ח ר’ משה בן יוסף חיים חיזקיהו ז”ל
להקדשות 054-9770959 | עריכה: נדב כהן, כל הזכויות שמורות
לקבלת העלון מדי שבוע שילחו את המילה “הרשמה” למייל: tanyavideoart@gmail.com
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
אם אני שומע הרצאות דרך היוטיוב (לא בשבת) זה נחשב לימוד תורה?
ואם כן כמה זמן צריך ללמוד ביום אחד?