גליון “נצבים” (גליון 47 שנת תשע”ב, כח אלול תשע”ב, 15/9/2012)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “נצבים” – גליון ראש השנה תשע”ג
פרשתנו פותחת במעמד מיוחד של כריתת ברית בין ריבונו של עולם לעם ישראל. “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלוֹהֵיכֶם…” (דברים כט, ט). ברית שמטרתה: “לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלוֹהִים …” (שם, יב).
לאחר שעם ישראל הפר בחטא העגל את הברית שנכרתה במעמד הר סיני, החליט הקב”ה לבצע חידוש של הברית עם עם ישראל לדורותיו. זהו מעמד הברית בו אנו “נִצָּבִים” כעת.
באמנות הבמה, ה”ניצב” – ה”סטטיסט” הוא דווקא האדם שאינו חשוב. ה”ניצב” הוא הדמות השולית המופיעה ברקע ומשמשת כ”תפאורה” להופעתם ולמשחקם של השחקנים העיקריים במחזה או בסרט.
אם כן, מהי משמעות המילה “נִצָּבִים” בפסוק שלנו? האם אנו רק “סטטיסטים” שוליים במעמד הברית?!
לא ולא!
במעמד הברית הזה, אנחנו לא השחקנים השוליים. כאן, אנחנו ה”שחקנים” העיקריים. כאן אנחנו ה”כוכבים”.
מה משמעותה של המילה “נִצָּבִים”?
א. ניצבים מלשון קיימים (אונקלוס). אתם חיים וקיימים למען הברית הזאת. זהו תפקידכם וזהו ייעודכם.
ב. התייצבות מתוך כבוד ויראה כלפי ה’ (כתר יונתן).
ג. התייצבות מתוך ריכוז, הקשבה ופניות נפשית.
ד. התייצבות מתוך מוכנות להיכנס לברית (רמב”ן) ומוכנות לקבלת תפקיד (אור החיים).
ה. “כֻּלְּכֶם” ניצבים יחד, כעם וכאומה – מתוך אחדות כלל ישראלית ולא כפרטים בודדים (הרא”ש).
ו. עמידה איתנה מתוך עוצמה רוחנית והתעוררות הלב (רש”ר הירש).
הדעות השונות שהבאנו, אינן חולקות זו על זו. חיבור ושילוב של כל הדעות המבטים והדגשים השונים גם יחד, משרטט לפנינו התייצבות של העם מתוך אחדות ובשלות רגשית ואינטלקטואלית ומתוך תחושה של מוכנות ושליחות, תפקיד וייעוד.
ביטוי נוסף להתייצבות ולמוכנות נמצא במילה “הִנֵּנִי”, אותה פגשנו במעשה העקדה. הקב”ה קורא לאברהם כדי לנסותו בעקדה והוא עונה מיד: “וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי” (בראשית כב, א). ובהמשך, כאשר יצחק עקוד על המזבח, קורא המלאך “אַבְרָהָם אַבְרָהָם” ואילו הוא שוב משיב מיד: “וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי” (שם יא). תשובה שמשמעותה – ריבונו של עולם, אני מוכן ומזומן לקיים את כל מה שתאמר לי ותצווה אותי. מוכנות מתוך ענווה וביטול ה’עצמי’ שלי.
למדנו, שהעמידה וההתייצבות לפני ה’ , איננה מתארת רק מצב פיזי, אלא גם ובעיקר, מצב רוחני של בשלות ומוכנות, עירנות ודריכות.
כשם שעם ישראל התייצב כעם מול ה’, כך אנו כבודדים וכציבור, מתייצבים ו”עומדים” לפני ה’ מידי יום, בשעת התפילה. וגם כאן, מדובר ב”התייצבות” רוחנית וערכית.
אם כן, כיצד “עומדים” להתפלל? מהו ה”מצב רוחני” הנדרש מן האדם בשעה שהוא בא לשפוך את שיחו לפני קונו? איך מכינים את התודעה לקראת התפילה?
המשנה מספרת לנו (ברכות ה, א), שכבר לפני אלפי שנים נקטו “חסידים הראשונים” בטכניקות המזכירות את המדיטציה ואת הדמיון המודרך, כדי להתכונן לתפילה. הם היו “שוהים שעה אחת” קודם התפילה, שעה שבה היו “מנקים” את מחשבתם ומפנים אותה מטרדות היום – יום ומכוונים את ליבם ומחשבתם, לקראת ה”שיחה” עם ריבונו של עולם.
הכנת התודעה האנושית לקראת המעמד של “ניצבים” או “עומדים” לפני ה’, בנויה מכמה שלבים.
תחילה אנו מפנים את המחשבה (מעין מדיטציה…) ומפסיקים כל שיחה או עיסוק אחר ואפילו מכבים את הפלפון… כדברי הרמב”ם: “יפנה את לבו מכל המחשבות” – (הלכות תפלה ד, טז). וכמובן, “אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס…” (רמב”ם הלכות תפלה ד, יח).
לאחר שפינינו ורוקנו את המחשבות והגענו ל”ישוב הדעת”, לכובד ראש ולרצינות, ניתן לעסוק בכוונת הלב – בהכנה לקראת המפגש עם ריבונו של עולם. לו היינו מתכוננים למפגש של משא ומתן, היינו עושים “שיעורי בית” ולומדים את קורות חייו ואת מעשיו של האיש שמולנו. ובהשאלה, גם כאן עלינו להתבונן בגדלותו וברוממותו של ה’ ובמעשיו הגדולים בטבע ובהיסטוריה. רק כך נוכל לקיים את: “דע לפני מי אתה עומד”…
כעת, יכול האדם לעבור לשלב הבא ולדמיין את עצמו (דמיון מודרך…) כאילו הוא (ילוד אשה…) ניצב לפני ה’ הכל יכול, ש- מלא כל הארץ כבודו, ועומד ומדבר לפניו. מפגש של כבוד (אב – בן), מפגש של אהבה (בין ה”רעיה” ל”דודה” – אהוב ליבה, כלשונו של “שיר השירים”) וכמובן, מפגש של יראה – עם ה”בוס הגדול”…
ומכאן, להתייצבות נוספת. “נִצָּבִים” אנו לפני שנה חדשה. וגם כאן נשאלת השאלה – מהי ההכנה הרוחנית הנדרשת מצידנו, כדי “שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה היום” (“בראש השנה”, נעמי שמר).
תשובה לשאלה הזו נמצא בשירה של לאה גולדברג: “תפילה”.
למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל .
על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, לייחל, להכשל.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל,
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל.
לבל יהי יומי היום – כתמול שלשום.
לבל יהיה יומי הרגל.
מילת המפתח ל”שנה חדשה” היא ההתחדשות. “מעגל השנה” מתחדש בעצמו, בבחינת “בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל”. אולם השאלה היא, האם גם אנחנו נדע להתחדש איתו.
לדברי המשוררת, העצה להתחדשות – ” לבל יהי יומי היום – כתמול שלשום, לבל יהיה יומי הרגל”, טמונה בשלושה צירים: ההתבוננות, התפילה וההודאה לה’ על כל הטוב, והיכולת להציב מטרות אישיות ולנסות לממש אותן.
להתבונן – ” לראות, לחוש, לנשום”.
להודות לה’ על כל הטוב – “למד את שפתותי ברכה ושיר הלל”
להציב מטרות אישיות ב”מסע חיינו” ולנסות להגשים אותן – “לדעת, לייחל (לרצות…), להכשל” (ולנסות שוב…), תוך “התייצבות” (בבחינת “ניצבים”…) וגיוס כל כוחות הנפש והאנרגיות שלנו.
ובכל בל נשכח בכל שלב ב”מסע חיינו”, שאנו חלק מ”שלם” גדול, חלק מעם ישראל – בבחינת: “נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם”.
בשולי הדברים גם למדנו, שהתפילה יפה בכל עת ובכל שעה, בכל לשון ובכל שפה… בבית ובשדה, וגם במטע – מול עלה קמל ופרי בשל… והתפילה, היא זאת שנותנת לנו (בברכת ה’) את הכוח להתחדשות…
קורא יקר,
אנו נפגשים באופן קבוע מידי שבוע, בגליון חדש של “נקודה טובה” ומאירה. מנסים אנו יחד לעסוק בתורה ולהתחבר למקורות, למורשת ולשורשים, לחדש ולהתחדש ולתת ליום יום ול”עכשיו”, טעם “רוחני”, לבל יהיו ימינו הרגל…
בהזדמנות זו של שנה חדשה והתחדשות, אשמח לקבל ממך הקורא משוב במייל, מה אהבת ומה לא… מה לחדש ומה לשפר. כל הערה והארה יתקבלו בברכה.
בשבילי זו תהיה גם הזדמנות מרתקת להכיר אתכם – את הקוראים, בעיקר את אלה המקבלים את הגליון מיד שניה ושלישית בארץ במרחבי הרשת ובעולם… (וכל המעביר הלאה, הרי זה משובח…).
ברצוני לברך אותך ואת בני ביתך בשנה טובה. בשנת שלום ושלווה, שנת ברכה והצלחה, שנת התחדשות וצמיחה אישית, שנה שימלא ה’ כל משאלות ליבנו לטובה לפרט ולכלל. שנה שנזכה לחדש ולהתחדש וגם להתקדש וליהנות מסגולת הזמן ומן השפע הרוחני המצפה לנו בימי החגים, הבאים עלינו לטובה ולשמחה.
בברכת שנה טובה
וכתיבה וחתימה טובה,
משה רוט
ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
תגובות אחרונות באתר שמים