גליון “קורח” (גליון 35 שנת תשע”ב, ג’ תמוז תשע”ב, 23/6/2012)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “קורח” – סיפורו של חלום
בשנת 1963 (לספירת האומות), עמד מרטין לותר קינג מול כ-200,000 מפגינים על מדרגות אנדרטת לינקולן בוושינגטון בירתה של ארה”ב ונשא את נאומו הידוע: יש לי חלום (I Have a Dream). נאום בו הוא קרא לשוויון זכויות גם לאזרחים השחורים בארה”ב.
“יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: …’שכל בני האדם נבראו שווים’. יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג’ורג’יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם”.
נאום זה נתן השראה לא רק לאנשים שנכחו באותו מעמד, או שמעו את הדברים ברדיו בכל רחבי ארה”ב, אלא אף נצרב כ’רגע מכונן’ בתודעתם של דורות רבים שטרם נולדו.
חלום אינו רק “הזיה לילית” אותה אנו חולמים על משכבנו בלילות. חלום הוא גם חזון ואידיאל ומשאת נפש. מציאות דמיונית שאנו רוצים לגעת בה, להשיג אותה וליישם אותה. ליצור עולם חדש, שונה וטוב יותר. זהו חזון.
שאלת השאלות היא, איך פועלים ליישומו של חזון. האם בצדק וביושר, בהגינות ובאחווה, או שמא בכוח ובאלימות.
מרטין לותר קינג הוביל את המאבק למימוש חזונו באופן לא אלים, בעוד שהמתנגדים לו, ניסוי לבלום את חזונו בכוח הנשק ורצחו אותו בשנת 1968.
גם הקומוניסטים ניסו לממש את חזון השוויון הכלכלי והחברתי על ידי הריסתו (בכוח) של העולם הישן ובנייתו של עולם חדש, טוב יותר, כדברי מילותיו של הימנון האינטרנציונל (בתרגומו של שלונסקי):
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה…
סטלין וממשיכי דרכו הפעילו במשך עשרות שנים שלטון של פחד טרור ודיכוי, כדי ליצור עולם חדש ו’טוב’ יותר. עולם של אחווה ושוויון חברתי וכלכלי. נעיר כי הפער והסתירה בין החזון החיובי לדרך מימושו האכזרית, זועקים “הצילו”…
ומכאן לפרשתנו. גם לקורח – מראשי שבט לוי היה חלום (כמובא בפרשתנו הקרויה על שמו).
התנהגותו של קורח הינה קשה ובלתי מובנת. קורח יוצא לעימות חזיתי נגד הנהגתם של משה ואהרון וטוען כנגדם: “…וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה’ (על העם)” (במדבר טז, ג). מדוע קורח בחר לצאת בגלוי ובאופן בוטה נגד הנהגתו של משה – שליח ה’. והרי משה הוכיח את עצמו שוב ושוב כמנהיג טוב וראוי?! ההסבר הוא, שלקורח היה חזון – חלום. חלום שכדי לנסות לממש אותו, הוא בחר בדרך פעולה שגויה שהובילה אותו ואת חבורתו, לאבדון.
“וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות הזה? (מה היה המניע של קורח ביציאה למאבק נגד משה) אלא עינו הטעתו. (הוא) ראה (כנראה בחלום) שלשלת גדולה עומדת הימנו… (ולכן) אמר (לעצמו): אפשר הגדולה הזו (הכבוד הזה) עתידה לעמוד ממני ואני אדום?! (אשתוק ולא אלחם על מעמדי), (מדרש במדבר רבה, קרח יח).
קורח ראה שעתידה לעמוד ממנו שלשלת של הנהגה בעם ישראל ולכן החליט כאן ועכשיו, לצאת מייד למאבק חזיתי מול משה רבנו, למען מימושו של חזון זה.
ממשיך המדרש ואומר: “ולא ראה (קורח) יפה…”. העובדות אכן היו נכונות. מקורח אכן יצאה שלשלת הנהגה והחשוב שבהם הוא שמואל הנביא. אולם, קורח בחר בדרך שגויה ורעה כדי לנסות לממש את החזון. דרך של מחלוקת, שכאמור, הובילה אותו לאבדון. זרעו זכה לגדולה, רק לאחר שבניו עשו תשובה…
בשולי הדברים נעיר, שהעונש החמור של קורח ועדתו, מלמד על חומרת המעשה. “בא וראה כמה גדול (חמור) כוחה של מחלוקת”. מחלוקת הנובעת מצרות עין וקנאה ורדיפה אחרי שררה וכבוד. מחלוקת המביאה לידי ריב ושנאה…
גם לאשת פוטיפר היה חלום. “שראתה באצטרולוגין שלה (בהורוסקופ…) שעתידה (היא) להעמיד בנים ממנו (מיוסף)…” (רש”י בראשית לט, א) ולכן היא החליטה לפתות אותו. אולם, גם דרכה היתה שגויה. בתה (המאומצת) אוסנת היא זו שהתחתנה עם יוסף והיא זו שהעמידה ממנו את דור ההמשך. כך אכן זרעה היה מיוסף, אך דרך דור הנכדים.
והדברים נכונים גם בכיוון ההפוך. אחי יוסף מנסים למנוע את מימוש של חלומותיו של יוסף – חלומות על שררה ומלוכה ומוכרים אותו לעבד. “… לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, (בשלשלאות) בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ” (תהלים קה, יז-יח). והמסר של האחים ליוסף הוא: לא רק שלא תהיה מלך ולא תשלוט על אחרים, אלא אפילו על עצמך לא תשלוט. את חירותך ניתן ונמכור ביד אחר. אחי יוסף מנסים לממש את רצונם בדרך שלילית וביד חזקה, שלא כראוי. והתוצאה כמובן הפוכה… בדיעבד מתברר שבמו ידיהם הם קנו לו את “כרטיס הנסיעה” אל כסא המלכות (למרות שהדרך היתה קשה וארוכה…).
הבה נסכם ונאגום את דברינו ואף נוסיף:
1. חלום וחזון הם דרכו של האדם ליצור ולבטא את שאיפותיו.
2. במקרים רבים, החזון והרצון הם תוצאה של חלום לילה – חלום שהינו “אחד משישים מנבואה” – מסר רוחני – אלוקי מריבונו של עולם, המעורר את האדם לפעולה ועשייה.
3. על האדם להחליט האם החלום הוא מסר חיובי והוא מתחבר אליו ו”הולך” איתו, או שמא זה מסר שלילי, בבחינת “נסיון”. או אז הוא דוחה אותו ואינו מתחבר אליו.
4. האדם החולם, הוא הוא שמחליט האם לתת לחלום הלילה את התוקף והכוח. אם החולם רואה את חלומו כדברים בטלים, אזי החלום לא יהפוך לא לחזון ולא למציאות, אלא יחלוף ויגווע. אולם, אם החולם רואה בדברים ערך, הוא יהפוך את החלום לחזון וינסה לממש אותו. במקרה כזה, יהפוך החזון לשאיפה ולתוכנית חיים ארוכת טווח.
5. מי שאין לו חלום וחזון, מי שאין לו שאיפות ארוכות טווח המתנשאות מעבר למגבלות של המציאות הקיימת בהווה – סופו שיישאר כל ימיו מדשדש בביצה הקטנה של החיים.
6. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. גם חלום טוב וראוי, אסור לממש בדרך פסולה ופוגענית.
בשירו “מקום בלב”, אומר אהוד מנור (לחן: ארקדי דוכין) שעל החולם להיות פתוח לחלומותיו, לא לעצום את עניו ולא לאטום את אוזניו מן המסר של החלום ולהתקרב אליו…
כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא עוצמים את עיניהם.
כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא אוטמים את אזניהם.
שמוכנים אל החלום להתקרב…
הרב משה צבי נריה – אבי “דור הכיפות הסרוגות”, כתב שיר ושמו “ויחלום… חלום” ובו הוא מותח ביקורת על אלה שאינם מנסים אפילו לממש את חלומם וממילא, העולם נשאר ב’תוהו ובוהו’ ולא מתקדם.
החלומות נשארים בחלומם,
הקטנים (האנשים הקטנים – קטני הרוח) – בקטנותם,
והעולם – בתוהו ובוהו.
וכנגדם – האנשים ה”גדולים” – גדולי הרוח והמעש, הם אלה שלא רק חולמים חלומות גדולים, אלא גם “הופכים חלומות למציאות” – מביאים את החזון לידי מימוש מעשי.
ועל כך נאמר אנו:
אשרי מי שיש לו חלום
אשרי מי שחלומו חיובי וטוב – נאה לו ונאה לעולם (לחברה ולסביבה)
אשרי מי שמוכן להתאמץ ולהפוך את חלומו – חזונו למציאות
ואשרי מי שבוחר לממש זאת בדרך טובה וראויה
בברכת שבת שלום,
משה רוט
לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>
תגובות אחרונות באתר שמים