ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “יתרו” – “אלוהים שלי”…
מתן תורה
פרשתנו עוסקת ביום מתן תורה, היום בו ‘פגש’ עם ישראל את ריבונו של עולם באופן “אישי”. מפגש שכולו אומר הוד…
מעמד הר סיני לא היה רק מעמד מיוחד וייחודי של ‘היכרות’ בין הא-ל לבניו, אלא מעמד של קבלת עול מלכות שמים, תורה ומצוות. תורה המהווה גם בשורה דתית וחברתית לאנושות כולה.
• תורה הרואה בכל אדם – עולם ומלואו.
• תורה המכירה בזכויותיו של הפרט ודואגת להן.
• תורה הרואה את הייחוד והמיוחד שבכל אחד…
בשורות אלה ורבות אחרות, נתן ה’ למשה ולעם ישראל במעמד הר סיני. בשורות שבצידן גם אורח חיים מעשי (מצוות), שנועדו להבטיח את מימושם וקיומם המעשי ‘בשטח’ של הרעיונות הגדולים הללו, בחיי היום יום.
יתרו
בתחילת הפרשה, אנו פוגשים גם את דמותו ה’מיוחדת’ של יתרו – חותן משה. השמועה על הניסים הרבים שעשה ה’ לישראל ביציאת מצרים ועל מתן תורה הגיעה לאוזניו של יתרו – “כוהן מדין” והוא יוצא לדרכו אל עם ישראל. לאחר שמשה מספר לו בפרוטרוט את כל הניסים הרבים שעשה להם ה’, מכריז יתרו: “עַתָּה יָדַעְתִּי (עכשיו התברר לי) כִּי גָדוֹל ה’ מִכָּל הָאֱלוֹהִים (אלילים)” (שם יח, יא). השגחתו הפרטית של ה’ על עם ישראל ונקמתו באויביהם – במצרים, הם שחיזקו בליבו של יתרו את האמונה בה’ והעמיקו בליבו את היכרותו עם ה’ (רש”י, שם).
חז”ל שומעים בעומק דבריו של יתרו גם צלילים אחרים. יתרו “מחפש אמונה” היה. כל ימיו חיפש אחר הא-ל האמיתי ובדרכו זו, עבד לכל עבודה זרה, פסל ואליל שרק היה בנמצא. הוא לא הניח שום עבודה זרה בעולם, שלא חזר עליה (חיפש אותה, כדי) לעבדה (פסיקתא שמות יח, יא).
רק לאחר ששמע את נפלאות ה’, הוא מכריז כי מסע החיפוש האישי שלו אחר הא-ל, הגיע לסיומו. עַתָּה (אחרי כל מה ששמעתי) יָדַעְתִּי (התברר לי) כִּי גָדוֹל ה’ מִכָּל הָאֱלוֹהִים”. מצאתי את האלוהים שלי!
יתרו לא התלבט בשאלה האם יש אלוקים והאם הוא אכן המנהל והמנהיג של העולם. הוא פשוט חיפש אותו – את הא-ל האמיתי, רצה להכיר אותו ו’לגעת’ בו. להתחבר אליו ו’לדבר’ אתו. וראיה לדבר, שכאשר הוא שומע ומכיר בגדלות ה’ הוא מיד מקבל על עצמו עול מלכות שמים ומקריב קורבנות שמחה ותודה.
משחק המחבואים
מעשה ברב חסידי שראה ילדה קטנה בוכה. מדוע את בוכה בתי, שאל. שיחקתי מחבואים עם חברותי, ענתה. התחבאתי, ואף אחד לא בא לחפש אותי. בכה הרבי ואמר. גם הקב”ה מתחבא ומסתתר מאיתנו. מחכה הוא שנבוא לבקשו, לחפשו ולגלותו. ואנו, לא תמיד באים…
“אֱלוֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ (מחפש) אֶת אֱלוֹהִים” (תהלים נג, ג).
“דִּרְשׁוּ ה’… בַּקְּשׁוּ פָנָיו (את קרבתו) תָּמִיד” (תהלים קה, ד).
ומי לא בא?!
כל אלה שה’דחף’ לחיפוש אחר האלוהים, זר להם…
והרשימה ארוכה… האתאיסטים (חסרי הדת) והקומוניסטים, העסוקים/טרודים/רדופים, והנהנתנים, אלה שחושבים שהם מסתדרים ומצליחים לבד – בלעדיו… וגם…
מי שבאמת מחפש אחר אלוקיו בכל לבבו ובכל נפשו, יתכן שימצא אותו. “וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה’ אֱלוֹהֶיךָ וּמָצָאתָ (בתנאי ש…) כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ” (דברים ד, כט).
דרישה וחיפוש אמיתיים, יומיומיים ואינסופיים – מתוך תעצומות הנפש… על דרישה שכזו, מדבר היוצר שולי רנד בשירו (מילים ולחן): “אַיֶּכָּה”.
נשמה קדושה …הן תעידי עלי כמה הייתי נכסף (אל ה’)
…אבל אני מוסיף בחושך לחתור (ולחפש…)
…ושואל ומבקש וכוסף! אייכה?!
“צמאה לך נפשי, כמה (מלשון כמיהה וציפיה) לך בשרי” (תהלים סג, ב), אומר, דוד המלך…
תן לנו…
בצלאל אלוני בשירו “תפילה” (לחן: הנרי ברטר), אומר:
…אלוהַ, שמור נא עלינו כמו ילדים
שמור נא ואל תעזוב
תן לנו אור ושמחת נעורים
תן לנו כוח עוד ועוד…
האם מערכת היחסים שלנו עם ה’ מבוססת רק על “תן לנו”?! האם הא-ל הוא רק השומר והמגן, הכספומט וספק המזון שלנו?!
לא ולא. מערכת היחסים בין האדם לאלוקיו היא הרבה יותר עמוקה. זו מערכת שיש בה מיחסי אב-בן (כבוד, הערכה, נתינה, תמיכה ובטחון…), בבחינת: “בָּנִים אַתֶּם לַה’ אֱלוֹהֵיכֶם” (דברים יד, א) ויש בה גם היבט של זוגיות (אהבה, נאמנות, שותפות, דביקות, ברית…). זוגיות בין הרעיה (כנסת ישראל) לדודה (בעלה – אהוב ליבה), בבחינת: “וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה” (שיר השירים ב, ד). וממילא: “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלוֹהֶיךָ” (דברים ו, ה). “וכיצד היא האהבה … שיאהב את ה’ אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה’ ” (הלכות תשובה י, ג).
ולכן, אנו מבקשים את קרבתו של ה’. אנו מנסים לחוש ו’להרגיש’ אותו ולבנות אתו מערכת ‘יחסים’, כפי שאנו בונים את מערכות היחסים שלנו עם בת/בן הזוג שלנו, עם ילדינו ועם הורינו.
נשמע “גבוה” מדי?!
עוזי חיטמן בשירו “רציתי שתדע” (מילים ולחן: עוזי חיטמן) טוען, שכל ילד יכול…
אלוהים שלי, רציתי שתדע
חלום שחלמתי בלילה במיטה
ובחלום ראיתי מלאך
משמיים בא אלי ואמר לי כך….
הילד המתעורר, רוצה לשתף בחלום שלו את ‘חברו’ הטוב והקרוב אליו – את האלוקים שלו…
המשורר משאיר לקורא לדמיין את מערכת הקשרים הייחודית הזו בין הילד לאלוהיו. כיצד היא נוצרה ומה משמעותה וכיצד ‘קנה’ לו הילד את האלוהים שלו והתקרב אליו.
“וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלוֹהִים לִי טוֹב” אומר דוד המלך (תהלים עג, כח). ומהי הדרך לקרבה כזו? הדרך מתחילה על ידי הרגשת נוכחותו של ה’ בעולם… ובחיינו הפרטיים…
נסיים בשיר “דרשתי קרבתך” של המשורר והפייטן הידוע – רבי יהודה הלוי:
דרשתי קירבתך
בכל ליבי קראתיך.
ובצאתי לקראתך
לקראתי מצאתיך…
האדם הדורש את קרבת ה’, קורא לו ומחפש אותו… או אז הוא מגלה להפתעתו, כי גם ה’ רוצה בקרבתו: “ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך…” – מצאתי את ה’ יוצא לקראתי, לקבל את פני…
ואנחנו?! רבים מאיתנו, פותחים את יומנו באמירה של קרבה: אלוהַי (אלוהים שלי…), תודה על הנשמה שנתת בי הבוקר. תודה שקמתי, תודה שאני חי וקיים, עומד והולך, חושב ומדבר… (מתוך תפילת שחרית).
“יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה’ ” (תהלים קה, ג).
בברכת שבת שלום,
משה רוט
לארכיון “נקודה טובה” לחצו כאן>>
תגובות אחרונות באתר שמים