גיליון פרשת “נשא” – (גליון 32 שנת תשע”ה, יב’ סיון תשע”ה , 30/מאי/2015)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשת “נָשֹׂא” – “זה שעולה, או זה שיורד”?!
באחד ממערכוני “הכה את המומחה” של “הַגַּשָּׁשׁ הַחִוֵּר”, שואלים המאזינים את המומחה באולפן הרדיו, שאלות “חשובות”, כגון: “איך קוראים לצ’ופצ’יק של הקומקום?”…. או מי צריך להקדים ולומר שלום למי, האם “זה שעולה, או זה שיורד” (במדרגות)…
הדברים הובאו כפרודיה שנונה והיתולית, על פינות המומחה ברדיו ועל השאלות המוזרות של המאזינים.
בפרשת השבוע שעבר – פרשת “במדבר” (הפותחת את החומש הרביעי), ציווה הקב”ה על משה רבנו למנות ולספור את בני ישראל. פרשתנו – פרשת נָשֹׂא, ממשיכה ועוסקת במניינם של בני שבט לוי.
מתברר כי הציווי על המנין והמפקד אינו עוסק בספירה גרידא.
“שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם” (במדבר א, ב), מְצַוָּה התורה. תחילה יש לבצע מפקד לכל שבט ושבט בנפרד ורק אחר כך לחבר ולסכם את המספרים ולדעת את מספרם של כל “עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”.
משמעותו של המפקד – המנין והספירה היא כפולה. מחד, יש מקום וחשיבות לכל אדם ולאיכותו המיוחדת. ומאידך, יש חשיבות גם לכמות, היוצרת את הַיַּחַד, את הציבור ואת החֶבְרָה.
הביטוי “לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם” מלמד אותנו, כי למרות חשיבותו ייחודו ו”מקומו” הפרטי והאישי של כל אדם, הוא תמיד יהיה חלק מן המשפחה, מן כלל, מן החברה ומן האומה, חלק מתבנית נוף מולדתו.
וממשיכה התורה ואומרת: “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ” (שם, ב).
הציבוריות הישראלית התחלקה לשבטים. כל שבט ומאפייניו האנושיים השונים ותפקידיו המיוחדים, כפי שבאו לידי ביטוי בברכת יעקב לבניו (בפרשת “ויחי”) ובברכת משה לשבטים (בפרשת “וזאת הברכה”). ולכל שבט, דגל צבעוני וייחודיות משלו.
אולם, התורה חוֹזֶרֶת וְחוֹרֶזֶת ומחברת את האדם הפרטי הבודד אל משפחתו ואל שבטו ואת השבטים כולם יחד לעם ולאומה, בעלת תפקיד וייעוד אחד – “סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ”.
כל השבטים חנו יחד בצורת ריבוע, שבמרכזו ניצב במשכן – אֹהֶל מוֹעֵד. מרכזיותו ה”פיזית” של אוהל מועד מסמלת את מרכזיותו הרוחנית. ללמדך, שבמרכז חיינו, נמצאת מערכת היחסים שבין האומה לאלוקיה.
וכך, כל אדם וכל שבט, תורם את הייחוד שלו ואת ה”צבע” שלו, לעשייה הכללית של העם והאומה. ולקיום התפקיד והייעוד להיות “אור לגויים”, כנבואתו של ישעיהו: “וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם” (מב, ו).
ומן הפרשה, למגילת רות, אותה קראנו בחג השבועות, לפני כמה ימים.
במגילת רות פגשנו את בועז המגיע לשדהו ופוגש את פועליו ובפיו, ברכת “שלום”.
אולם, נוסח ברכת השלום, שונה מן המוכר לנו כיום. ככתוב: “וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה’ עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה’ ” (רות ב, ד).
ברכת ה”שלום” הנימוסית, מקבלת כאן גוון נוסף – רוחני וֶאֱמוּנִי.
“ה’ עִמָּכֶם” אומר בועז לעובדיו הקוצרים. יהי רצון שהקב”ה ישלח ברכה והצלחה בעמלכם. כי ללא סייעתא דשמיא (עזרתו של הקב”ה), אין סיכוי להצלחה כלל. ככתוב: “אִם ה’ לֹא יִבְנֶה בַיִת, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ” (תהלים קכז, א).
“יְבָרֶכְךָ ה’ ” עונים הקוצרים לבועז ומאחלים לו שיראה ברכת שמים בפרי עמלו ובתבואת שדהו.
ברכה זו חודשה ונתקנה על ידי בועז ובית דינו, שתקנו שיהא אדם שואל את שלום חברו ומברך אותו בשם ה’ (ברכות נד, ע”א).
ברכה שיש בה גם את ההיבט האנושי – נימוסי המחבר בין בני האדם (כן, חברי מאחל לי טוב – שברכת ה’ תחול עלי) וגם את ההיבט ה-אֱמוּנִי, שנועד לקבוע בלב העם “כי ה’ משמים משקיף עליהם ועל שלומם”. הקב”ה נמצא עמנו בחיי היום יום שלנו. שותף, משקיף, דואג, משתתף, מכווין ומנהיג…
ברכה זו נועדה לעורר את השומעים – מקבלי הברכה, לדעת ולהבין כי הקב”ה הינו תמיד חלק ממערכת היחסים שבין האדם לעצמו, לחבריו ולעמו. בבחינת “התעוררות, שישוו ה’ לנגדם תמיד וגם בדברים שבינם לבין רעיהם ודרישת שלומם וטובתם” (מלבי”ם, רות, שם).
וכך, מתחברת לה ברכת ה”שלום”, אל המפקד והמנין של בני ישראל.
ברכת ה”שלום” הנימוסית, בה מאחל כל אדם לחברו רק טוב, מבטאת את הדאגה לזולת ואת האכפתיות ומסייעת לחבר את האנשים הבודדים ולהפוך אותם לקבוצה – למשפחה, לשבט ולעם, בבחינת “לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם”.
ואילו המבט ה-אֱמוּנִי של ברכת השלום, מזכיר לנו את הייעוד האלוקי שלנו כעם, בבחינת “לְאוֹר גּוֹיִם”.
חז”ל מלמדים אותנו שהמילה “שלום”, הינה אחד משמותיו של הקב”ה. וכך, גם מי שמברך את חברו כיום במילה “שלום”, גם הוא מברך את חברו בשם ה’, ברוח תקנתו של בועז. ברכה שיש בה איחולים גם לשלימות וגם לשלום. בבחינת “וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם” (שמואל א כה, ו).
האמת היא, שלא משנה מי יקדים ויאמר שלום למי, האם “זה שעולה, או זה שיורד” (במדרגות)… העיקר שנצליח לראות בכל אדם הנמצא סביבנו את המיוחד והטוב שבו, נרצה בטובתו ונברך אותו בשלום – בשלמות.
בברכת שבת שלום
משה רוט
תגובות אחרונות באתר שמים