בעולם המחשבה
אם הייתי חושב על המושג “ישיבה” לפני כמה שנים לא היה לי הרבה מה לומר… אף פעם בחיים לא יצא לי להיתקל בישיבה וגם זה לא היה מסוג הדברים שלומדים עליהם איפה שהו, לא באזרחות, לא בהיסטוריה ולא בתנ”ך. מקסימום הייתי ממציא קצת ואומר שזו איזו צורת לימוד שהתחילה באירופה במקביל להתפתחות ההשכלה, לפני כמאה מאתיים שנה. משהו יחסית חדש.
מה שזכרתי פחות או יותר מההיסטוריה של ישראל, היה מה שלמדתי לבגרות. מהקמת המדינה ועד לפני כמאה חמישים שנה בערך – תחילת הציונות, קונגרסים ציוניים, מלחמות עולם, הישוב הישן, הישוב החדש, שואה, עליות לארץ, אזרחות, מדינה וכו’. ובמקביל לימוד התנ”ך, שהיה מעין אוסף סיפורים עתיקים שאירעו לפני יותר מאלפיים שנה, שלא היה לי ברור מה בכלל הקשר שלי אליהם…
על מה שהיה בעם ישראל מלפני מאה חמישים שנה והלאה לא ידעתי כמעט כלום. וגם המעט שידעתי כגרוש ספרד וכמה פורענויות היה כבר רחוק ממני. מעין ערפל גדול המכסה על תמונה בשחור לבן של עם גלותי ומושפל השורד בקושי בפינות וסדקים אפלים… וכך הלאה אחורה בזמן, עד שתקופת התנ”ך כל כך לא הרגישה קשורה אלי שזה היה כמו לקרוא מיתולוגיה יוונית או פילוסופיה עתיקה…
בכל אופן, “ישיבות”, לא היו שם.
אך כל זה מעולם לא הטריד אותי. זרמתי.
פגישה ראשונה
לא הייתי קשור למשהו “דתי”. את הבית-כנסת ראיתי בפעם האחרונה בגיל 13 בבר מצווה. בבית היינו שומרים קצת מנהגים, סוכה בסוכות, מצות בפסח, יום כיפור, קידוש וזהו בערך.
בתקופה של הצבא התעורר בי איזה ניצוץ רוחני קטן והתחלתי להתעניין בפנימיות של האדם, קצת פסיכולוגיה, קצת מיסטיקה וכו’ לא משהו מסויים. ככה מדי פעם כשראיתי סדנאות או שיעורים הייתי הולך לשמוע.
פעם אחת הגעתי לשיעור שהעביר רב, מבחינתי ממש לא היה משנה אם למרצה יש כיפה או לא זה לא הטריד אותי, אם היה לי מעניין הקשבתי ואם לא “כל טוב…”.
ובמקרה היה ממש מעניין. וככה יצא לי לשמוע אותו תקופה ארוכה בסדרת שיעורים. אחרי תקופה הסתיימה סדרת השיעורים וכל אחד המשיך לדרכו. אני אישית, ממש אהבתי את הסגנון של הרב הזה ובדקתי איפה אני יכול להמשיך לשמוע אותו. שמעתי שהוא מלמד בישיבה לחוזרים בתשובה והחלטי לנסות.
כך נפגשתי בפעם הראשונה בחיים ב”ישיבה”.
חוויה אישית
בתוך בניין הישיבה הרגשתי קצת כמו בחו”ל, כולם היו לבושים בשחור ולבן והדיבורים שמילאו את החלל היו בלשון שלא הכרתי. הייתה שם הרבה תנועה, הרבה קולות, הרבה ספרים – אוירה חזקה כזו.
הסתקרנתי.
אחד הדברים שהדהימו אותי ביותר כשנכנסתי בפעם הראשונה לתוך בניין הישיבה, היה כמות הספרים העצומה שהייתה שם. קירות שלמים מלאי מדפים עמוסים בספרים שונים.
התקרבתי אליהם מעט.
כולם היו בעברית!…
מאות ואולי אלפי ספרים…
התקרבתי עוד קצת.
שמות מוזרים שמעולם לא שמעתי: שו”ת מהריב”ל… שו”ת מהרי”ץ… גור אריה… ראשית חכמה… חידושי המהר”ם… בית הלוי… גנזי המלך… כרם שלמה… קהילות יעקב… ספר הישר… ועוד אלפים!
מי כתב את כל זה?
הושטתי יד באקראי לאחד הספרים ופתחתי:
“ספר חידושי חתם סופר, מאת גאון ישראל וקדושו… ראש הישיבה וראש הגלות – מאיר עיני ישראל – רבן של כל בני הגולה – מורנו הרב ר’ משה סופר זצוק”ל, חיבר למעלה מ-90 ספרים, חי לפני 250 שנה.”
“ראש ישיבה”, לפני 250 שנה?… הופתעתי. חשבתי שישיבה זה משהו חדש יותר, ועוד שהרב הזה היה ראש ישראל בגלות וכתב 90 ספרים ומעולם לא שמעתי את שמו…?!
החזרתי את הספר ושלפתי אחר:
“ספר פני יהושוע השלם, שחיברו אדוננו מורנו ורבנו הרב הגאון הגדול המפורסם, רבן של כל בני הגולה, יחיד בדורו מאור הגולה הרב ר’ יעקב יהושע פולק זצ”ל, ששימש והרביץ תורה בקהילת קודש לבוב והגליל, וקהילת קודש ברלין, וקהילת קודש מיץ, וקהילת קודש פראנקפורט דמיין, חי לפני 320 שנה.”
כל כך הרבה קהילות קודש שהרב הזה לימד בהן תורה… ועוד שהיה הרב של כל קהילות ישראל בגולה!
גם את שמו מעולם לא שמעתי…
פתחתי עוד ספר…
“ספר נודע ביהודה, זה ספר תולדות אדם גדול, נודע ביהודה ובישראל גדול שמו. התשובות שהשיב לכל שואל ומבקש דבר השם דבר יום ביומו… הרביץ תורה בישראל ועיטר תלמידי חכמים רבים חקרי לב אשר שתו בצמא דבריו… הגאון מופת הדור… מורנו ורבנו הרב יחזקאל סג”ל לנדא אשר בקהילת קדש פראג הקים עולה של תורה על שכמו, חי לפני 290 שנה.”
רב גדול בישראל ותלמידים רבים ששתו בצמא דבריו, לפני כ-300 שנה! לא הייתי מאמין…
וככה החזרתי ושלפתי, ספר אחר ספר…
במשך כמה שעות לא יכולתי לעצור את עצמי מלקרוא את עמודי השער של המוני הספרים שהיו סביבי. הרגשתי כמו ילד קטן במגרש משחקים חדש ומופלא.
הוקסמתי.
אך נדהמתי לגלות שמכל מאות הספרים האלו – הכרתי אולי שלוש! וגם את שמות המחברים מעולם לא שמעתי…
התחביב החדש הזה ממש משך אותי הייתי נכנס לישיבה מדי פעם ומטייל כך לאורך מדפי הספרים.
גיליתי שכל השמות האלו, שמעולם לא שמעתי, היו גדולי ישראל לאורך כל הדורות. החכמים שהיו מנהיגים את קהילות ישראל בתפוצות, באירופה ובארצות המזרח. קהילות אדירות ומפוארות ושוקקות חיים.
נגלו לפני ספרים מלאים בשאלות ותשובות (שו”ת), שאלות שהיו העם שואלים את מנהיגי ישראל, בהלכה, בלימוד הגמרא והמשנה, בהבנת התורה ובהשקפה, בכל תחומי החיים, הכלכלים המדיניים והרוחניים וכו’. והתשובות היו נאספות ונקבצות לספרי שאלות ותשובות.
מתוכם התגלה לי עולמו של עם ישראל, לפני מאה שנה, לפני שלוש מאות שנה, לפני אלף שנה, אלפיים שנה ויותר… עם, שמנהיגיו היו גדולי ישראל בתורה, חכמים עצומים שחיברו אלפי ספרים בלימוד התורה, והנהיגו את העם בכל ענייניו, דור אחר דור, משך אלפי שנים.
בזמן שהתקופות בעולם התחלפו כעונות השנה: “רנסנס”, “ברוק”, “פאודלית”, “ביזנטית”, “צלבנית” וכו’ וכו’ עם ישראל צעד ישר כסרגל בדרך אחת דור אחר דור.
צביטה בלב
אט אט עם הקריאה והחקירה האישית שלי, התחיל להצטייר לנגדי – עם, שהייתי קורא לעצמי בשמו (יהודי), אך מעולם לא ידעתי על קיומו.
חשבתי שידעתי… אבל ממש לא.
הרגשתי, באותו זמן, צביטה בלב.
העם שלי… שעליו אני קרוי יהודי (ובזכות זה כמעט רוב העולם “לא כל כך אוהבים אותי”…) העם הזה כל כך רחוק ממני עד שלא ידעתי כמעת כלום עליו ועל דרכו!
רציתי להבין יותר.
מה המקום הזה שאני נמצא בו שנקרא “ישיבה”.
מה הקשר בינו לבין “יהודי”.
הרבה שאלות היו לי בראש.
הרבה זמן שאלתי, חיפשתי וקראתי.
גיליתי שהמושג “ישיבה”, גדול ועצום מעבר לכל מה שהייתי מרשה לעצמי לדמיין…
אין לי אפשרות לכתוב כל מה שהתגלה לי במסע אחר הישיבות, רק אביא כמה נקודות זעירות מתוך אוקיאנוס אדיר.
נקודות מסע
מאות השנים האחרונות.
במאות השנים האחרונות, בכל המקומות הרבים באירופה בהם חיו קהילות יהודיות, היו ה”ישיבות” מרכז הקהילה. “ישיבת סלוודקא”, “ישיבת קלויז”, “ישיבת קלם”, “ישיבת ליקווד”, “ישיבת ולוז’ין”, “ישיבת מיר”, “ישיבת החפץ חיים” ועוד ישיבות רבות באירופה ובכל התפוצות.
מאות ישיבות שבראשם עמדו גדולי ישראל שהיו בכל דור. אותם שמות המובאים בכל עמודי השער של המוני הספרים שראיתי.
בבל, לפני 1500 שנה.
בתקופת האמוראים שהייתה לפני כ-1500 שנה, לאחר חורבן בית המקדש השני, היו בבל שתי ישיבות אדירות. “ישיבת סורא” ו”ישיבת פומבדיתא”, שהיו במשך מאות שנים מרכזי התורה הגדולים של ישראל, ומשם יצאה ההנהגה וההלכה לכלל ישראל.
רב הונא היה ראש ישיבת סורא הראשון, במשך 40 שנה. אחריו רב חסדא, וכן הלאה מאות שנים של ראשי ישיבות – גדולי ישראל. ובישיבת פומבדיתא היה רבה בר נחמני ראש הישיבה הראשון ואחריו רב יוסף ואחריו אביי ואחריו רבא וכן הלאה…
דור אחר דור היו הישיבות “הבריח התיכון” של עם ישראל.
ירושלים, לפני 2500 שנה.
כותבת הגמרא:
“…אמר רבי פנחס אמר רבי אושעיא: שלוש מאות ותשעים וארבע בתי דינין היו בירושלים, כנגדן בתי כנסיות (להתפלל), וכנגדן בתי מדרשות (ישיבות למשנה ותלמוד), וכנגדן בתי סופרים (ללימוד ילדים)”.
“עולם התורה” בזמן בית המקדש היה מלא חיים, רק בירושלים לבד היו 394 ישיבות!
עוד שני מסעות, למרומי הררי קדם, נעשה, על כנפיו של “הנשר הגדול” – הרמב”ם, רבם ומנהיגם של ישראל לפני כ-800 שנה.
המסע הראשון לעם ישראל במדבר, לאחר מתן תורה. והשני לאבותינו, אברהם יצחק ויעקב.
ישראל במדבר, לפני 3300 שנה.
הרמב”ם מתאר את סדר הלימוד אז במדבר:
“דע כי כל מצוה שנתן הקב”ה למשה רבינו ע”ה נתנה לו בפרושה. היה אומר לו המצוה ואח”כ אומר לו פרושה וענינה. וכל מה שהוא כולל ספר התורה. ועניין לימודו לישראל היה… משה נכנס באהלו ונכנס אליו בתחילה אהרון. ומשה היה אומר לו המצוה הנתונה לו פעם אחת ולימדהו פירושה, ויסתלק אהרון ויחזור לימין משה ונכנסו אחריו אלעזר ואיתמר בניו והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרון. ויסתלקו וישב האחד לשמאל משה והשני לימין אהרון ואחרי כן יבואו שבעים זקנים וילמדם משה כמו שלמד אהרון ובניו, ואחרי כן יבאו ההמון וכל מבקשי השם, וישם לפניהם המצוה ההיא עד ישמעו הכל מפיו. (והיו ממשיכים בצורת הלימוד עד שהיו כל העם שומעים את אותה מצוה ארבע פעמים) ואחר כן היו כל העם הולכים ללמד איש לאחיו מה ששמעו מפי משה. וכותבים המצוה ההיא במגלות וישוטטו השרים על כל ישראל ללמוד ולהגות עד שידעו בעל-פה המצוה ההיא וירגילו לקרותה. ואח”כ ילמדום פירושי המצוה ההיא הנתונה מאת השם… המצוה בכתב והפרוש בעל-פה… וכשהיה (משה רבינו) לפני מותו החל לכתוב התורה בספרים, וכתב 13 ספרי תורה גוילים (על קלף), כולם מבי”ת בראשית עד למ”ד “לעיני כל ישראל”. ונתן ספר לכל שבט ושבט להתנהג בו וללכת בחוקותיו והספר ה-13 נתנו ללוים…”. (מתוך הקדמת הרמב”ם לששה סדרי משנה).
כך ישבו ישראל ולמדו מיד לאחר מתן תורה.
אבותינו, לפני 3700 שנה.
כותב הרמב”ם על אברהם אבינו:
“…ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו (לפני 3823 שנה מהיום). כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה (העולם) נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי שיסבב אותו. כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים… ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה… והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם… כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים… והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר “ויקרא שם בשם השם אל עולם”. וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו. וישב יצחק מלמד ומזהיר. ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו. ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם. וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא ישתכח הלמוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את השם”. (מתוך ספר ההלכה “היד החזקה” של הרמב”ם).
למדנו מהרמב”ם שתחילת דרכם של עם ישראל הייתה הקמת ישיבה – ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם.
מהמסעות המעטים האלו, שנגענו רק בקצה קציהם, אפשר להתחיל לראות תמונה.
פעם חשבתי, ש”ישיבה” זו צורת לימוד שהתחילה באירופה במקביל להתפתחות ההשכלה, לפני כמאה מאתיים שנה. משהו חדש יחסית…
ההיכרות שלי עם הישיבה הייתה מקרית לגמרי.
במבט אחורה אני נדהם על הפער האדיר בין הזהות היהודית שהייתה לי לבין זו שיש לי היום. ועוד יותר מבהיל לחשוב, שמה שעשה את ההבדל הוא “סתם מקרה” – הרי כמעט בכל מקום יש ישיבות אך משום מה מעולם לא הרגשתי צורך אפילו להציץ פנימה..
מתוך עלון תחנת רוח
תגובות אחרונות באתר שמים