גליון “עקב” (גליון 41 שנת תשע”ג, כ’ מנחם-אב תשע”ג , 27/יולי/2013)
ב”ה
“נקודה טובה” לפרשית “עקב” – סודה של מערכת יחסים
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כל זוג רביעי או אפילו שלישי המתחתן כיום, עלול להתגרש תוך כמה שנים.
חיים חפר בשירו “שיר הגירושין” (לחן: קורט ניטקביץ’), הציג את הגירושין כמסע משחרר ושמח אל החופש הנכסף,
חָיִינוּ יַחְדָּו
שְׁנָתַיִם בְּעֵרֶךְ
הָאֹשֶׁר שָׁטַף
גַּם בֹּקֶר גַּם עֶרֶב
מַסְפִּיק וְעַכְשָׁו
הִגַּעְנוּ עַד אַל פָּרָשַׁת הַדֶּרֶךְ
אִם פַּעַם מִזְּמַן
רַוִוינו קְצָת נַחַת
הַיּוֹם מִשּׁוּם מָה
קָשֶׁה לָנוּ יַחַד
הֶחְלַטְנוּ מוּבָן
חֻפְשָׁה זֶה מִזֶּה קְצָת לָקַחַת.
זֶה שָׁלוֹם זֶה שָׁלוֹם אַחֲרוֹן
וְיוֹתֵר לֹא נִפָּגֵשׁ
כָּךְ נִסְגֹּר אֶת הַחֶשְׁבּוֹן
נִתְגָּרֵשׁ, אָח, נִתְגָּרֵשׁ…
אולם, האמת היא, שהגירושין הם בדרך כלל פרידה קשה, כואבת ויקרה, העלולה לפגוע גם בילדים…
תופעת הגירושין המתגברת וסיבותיה, מעסיקה רבות פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וחוקרים מתחום ההתנהגות, העוסקים בשאלה: מדוע זוגות רבים לא מצליחים “למַסֵד” את היחסים ביניהם ונפרדים במהרה. האם הדרישה למחוייבות, מפחידה אותם?!
פרשתנו – פרשת עקב, אותה אומר משה לעם ישראל לפני הכניסה לארץ והמפגש עם יושביה – עובדי האלילים, באה לְמַסֵּד שוב (כתזכורת לעם) את מערכת היחסים המחייבת בין העם לאלוקיו. מערכת שיש בה מחוייבות דו צדדית.
הבה נעיין בכמה מן הביטויים העוסקים במיסודה ובמהותה של מערכת יחסים מיוחדת זו:
• מערכת יחסים זו, נולדה מתוך בחירה: “…בְּךָ בָּחַר ה’ אֱלוֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים…” (שם ז, ו).
• מערכת היחסים בין הקב”ה לעמו היא לא “חוזה” בין שני בעלי אינטרסים המחפשים רווח צדדי או תועלת, אלא “ברית עולם”. ברית נצחית שהתחילה עם אבות האומה וממשיכה מדור לדור: “…וְשָׁמַר ה’ אֱלוֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית… אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ” (דברים ז, יב).
• האהבה הינה דו צדדית, הן מצד עם ישראל לקב”ה: “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁך…” (דברים ו, ה) והן מצדו של הקב”ה: “וַאֲהֵבְךָ…” (שם, יג).
• הקב”ה – מתוך אהבתו, משפיע עלינו מטובו: “וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ…” (שם, יג).
• בל נקבל את הקב”ה ואת חסדו כמובנים מאליהם. עלינו להכיר לקב”ה טובה על חסדיו:
“וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה’ אֱלוֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר… וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן… שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה” (שם ח, ב-ד).
“וְזָכַרְתָּ אֶת ה’ אֱלוֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל…” (שם ח, יח).
• הברית הזאת, מחייבת גם אותנו להשקיע ולקיים את חלקינו: “וְהָיָה עֵקֶב (אם) תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם…” (שם).
• הקב”ה שומר לנו אמונים כעמו הנבחר – עם סגולה, אך דורש מאיתנו לשמור לו אמונים ולא לעבוד עבודה זרה לאלילים:
“לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלוֹהִים (אלילים…) אֲחֵרִים…” (שם ו, יד).
“הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה’ אֱלוֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל (לעבודה זרה)…” (דברים ד, כג).
משה חושש פן עם ישראל ישכח את ה’ (ח”ו) ויגלוש לעבודה זרה מן הסיבות הבאות:
• עמי הארץ היו שטופים בעבודת אלילים ולכן: “…לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם” (דברים יח, ט).
• “החיים הטובים” והמתוקים בארץ החדשה, ישכיחו מהם את ה’. “פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ… וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה’ אֱלוֹהֶיךָ…” (דברים ח יב – יד).
ולכן, חוזר משה שוב ושוב ומזהיר את העם לשמור על נאמנותו לקב”ה ולא לעבוד עבודה זרה.
מערכת היחסים בין עם ישראל לקב”ה, נמשלה למערכת יחסים זוגית שבין אשה לבעלה. ובלשון “שיר ה השירים, בין הרעיה (כנסת ישראל) ל-דוֹד שלה (הקב”ה) ככתוב: “דּוֹדִי (בעלי) לִי וַאֲנִי לוֹ…” (ב, טז).
ואכן, כל הנושאים בהם עסקנו – ברית, אמון ונאמנות, השקעה זה בזו והכרת הטוב, נושאים הנכונים במערכת הזוגית, נכונים לא פחות במערכת היחסים שבין האדם והעם לאלוקיו.
ביום ז’ אדר בשנת 2488 לבריאה (לפני 3285 שנים), נפטר משה וכחודש לאחר מכן ב- י’ בניסן, הנהיג יהושע את עם ישראל אל הכניסה לארץ. ואכן, במשך כל ימיו של יהושע (שנפטר בגיל 110…), נהג עם ישראל כראוי. אולם, הכתוב מעיד כי מיד לאחר מות יהושע: “וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה’… וַיַּעֲשׂוּ… אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה’…” (שופטים ב, י-יא).
האם כדברי “שיר הגירושין” בו פתחנו, הגיעו בני ישראל אל “פרשת דרכים” (חס וחלילה)? האם הם רצו רק “חופשה” מן הקב”ה, או שמא “זֶה שָׁלוֹם אַחֲרוֹן” (ח”ו) ורוצים “לסגור את החשבון” (ח”ו)?!
למרות שעברו רק כ- 66 שנים מאז יציאת מצרים על שלל נִסֵיה, כבר קם דור חדש אשר לא יודע את ה’. הכיצד, האם העובדות ההיסטוריות על ניסי יציאת מצרים נשכחו?
כנראה שהם ידעו, אבל לא הפנימו. היתה חסרה להם “הידיעה המושכלת” והמעמיקה (מצודת דוד). זאת ועוד, כנראה שתהליך העזיבה היה הדרגתי. בתחילה הם לא עזבו את ה’, אך האמינו שבנוסף אליו, ישנם גם כוחות נוספים המשפיעים וקובעים את גורלם ושיתפו שם שמים עם “דבר אחר”. ומכאן ואילך, התחילה מערכת היחסים שבין העם ואלוקיו להתדרדר במדרון החלקלק, עד השלב בו הם עזבו את ה’ (מלבי”ם, שם).
מפטירתו של יהושע ועד היום, חלפו 3258 השנים. שנים בהם מערכת היחסים בין עם ישראל ואלוקיו עברה עליות ומורדות. “ירחי דבש” של קרבה ותקופות של ריחוק וגלות. 420 שנים של בית המקדש הראשון ולאחר מכן חורבן וגלות בבל. ושוב – תקופת קירבה בימי בית המקדש השני ולאחריה אלפיים שנות גלות ופיזור, פוגרומים ושואה ל”ע.
שיבת ציון ובנין הארץ, תחייתנו הלאומית ופריחתה של ארץ ישראל בימינו אנו, מעידים כאלף עדים שאנו שוב בתקופה של “ירח דבש” וקירבה, במערכת היחסים הלאומית שלנו עם הקב”ה.
אולם, דווקא עקב כך, מקבלים דבריו של משה רבנו, משנה תוקף והם רלבנטיים גם לנו, היום יותר מתמיד. אם אנו רוצים לשַמֵר ולשפר את הקרבה אל ה’ (כן, זה ממש “נכס” אסטרטגי מן המעלה הראשונה…), עלינו לחזור ולמסד את מערכת היחסים ה”זוגית” וההדדית שלנו עם הקב”ה, מתוך ראיית הברית והאהבה, הכרת הטוב וההשקעה הנדרשת גם מצידנו.
וכאשר אנו מכריזים שאנו “הצבא החזק ביותר במזרח התיכון”, וש”כלכלת ישראל הינה איתנה” או כאשר אנו טופחים לעצמנו על השכם ומשתבחים ביכולותינו ובהישגינו, הבה נזכור את ההנחיות החשובות המופיעות בפרשתנו. בל נאמר: “…כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה (את ההצלחות והנצחונות הללו)” (דברים ח, יז). אלא: “וְזָכַרְתָּ אֶת ה’ אֱלוֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל…” (שם יח).
בל נחטא בחטא היוהרה והגאווה. בל נחשוב שאנו “מסתדרים לבד”…
בשבתות אלה של אחרי תשעה באב, אנו קוראים את שבע הפטרות הנחמה, הפטרות העוסקות בשיקומה של מערכת היחסים בין הקב”ה לעמו. פרקים בהם נביאי ישראל מתנבאים על הברית, על הנחמה ועל הגאולה. על כך ש”ה’ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ” (ישעיהו ס, כ) “וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט (תתמוטט) אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה’ ” (שם נד, י ), “…כִּי נִחַם ה’ עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם” (שם נב, ט).
השיר “הימים האחרים” (מילים: חיים חפר, לחן: דובי זלצר), עוסק בימים של אש ומלחמה ובעיות קיומיות. ימים בהם אנו נשאנו מתוך המקלטים (ועדיין נושאים) תפילה ותקווה שנזכה להגיע ולראות “אֶת הַיָּמִים הָאֲחֵרִים” – את הימים הטובים, ימי הגאולה, השלום והשלווה.
...אֲנַחְנוּ עוֹד נִרְאֶה אֵת הַיָּמִים הָאֲחֵרִים,
גֵּאִים כְּמוֹ פִּרְקֵי תַּנַ”ךְ, יָפִים כְּמוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים.
שׁוֹטְפִים כְּמוֹ אֶשֶׁד בַּמִּדְבָּר, וְרֻדִּים כְּמוֹ שַׁחַר בְּהָרִים.
יָמִים שֶׁל חֶסֶד וְשַׁלְוָה, יָמִים שְׁקֵטִים וּמְאֻשָּׁרִים…
ימים “גֵּאִים כְּמוֹ פִּרְקֵי תַּנַ”ךְ”, ובהם יתקיימו דברי הברית: “וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ…” (דברים ז, יג).
ימים “יָפִים כְּמוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים” ובהם תתקיים ה”זוגיות ההדדית”: “דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ…” (שיר השירים ב, טז).
יָמִים שֶׁל חֶסֶד וְשַׁלְוָה, יָמִים שְׁקֵטִים וּמְאֻשָּׁרִים…
בברכת שבת שלום,
משה רוט
לכניסה או להסרה מרשימת התפוצה. ניתן לפנות למייל: nekudatova.roth@gmail.com
ארכיון “נקודה טובה”: http://www.pirsuma.com/nekuda_tova
נא לשמור על קדושת הגליון ולהכניסו לגניזה לאחר השימוש.
יש לך הערה או הארה? אשמח לקבל למייל הנ”ל.
אהבת? הפץ בין חבריך
תגובות אחרונות באתר שמים